מקום בודד, מקום שקט. מקום עם גדר עצים עירומים ושטיח עלים
בצבעי השמש. פינות מאבונות ופינות מעוגלות, ולא משנה איפה
מסתכלים יש חיים. על גבעה תלולה מול בית הקברות וליד כפר ערבי.
מצאתי לי, מצאה נשמתי, שקט פנימי.
ליד שרידי מדורה וערימה גדולה של עצים, בין שתי קורות תומכים.
רחוק מהכביש, רחוק מהעבר, רחוק מאנשים רחוק מכל דבר. אחרי שביל
הבוץ ולפני הגשר הצף. דרך שביל השבלולים וליד עץ הנחש. מצאתי
לי, מצאה נשמתי, שקט פנימי.
בין השקיעה לזריחה, ושמש אחת גדולה, מתחת לירח ולכוכבים
השומרים. הרחק מדחלילים ובכל זאת אין עורבים. עם המסכה בצד
והאמת על הפנים, כשדמעות יורדות ומתאבדים החברים. מצאתי לי,
מצאה נשמתי, שקט פנימי.
מעל עולם ומלאו ומתחת ענינים מקשיבים, מימין לביטחון משמאל
לתקווה, מאחורי מסתרר הפחד מלפני תשוב השמחה. עם קסם מעבר לקו
ומילים קסומות של חוכמה, עצות מכבידות אחרי יום רע. בתוך חיוך
לא מזויף. מצאתי לי, מצאה נשמתי, שקט פנימי.
ביום שמצאתי, באותו יום אבד, בגלל פחד לא מוצדק, נאבד לי,
נאבדה נשמתי, נאבד השקט הפנימי. |