רחוב בגשם.
אסור לחייך, שלא יחשדו.
נושמת דשא
אדמה רטובה ושדות.

מכונית עוברת.
היא כאן
וכבר
אינה.
רק הד מנועים נותר למזכרת
על קצה גבול השמיעה.

פנסים מרצדים בשלולית.
אדם אחד עובר.
רציתי לשאול אותו מה השעה,
אבל הוא ממהר.

מעל ענפי העץ
טיפה כבדה נושרת.
כמו בהילוך איטי היא מתנפצת אל הכביש.
רואה מתוך ענן שברי ירח.
יודעת שגם הוא אדיש.

רחוב בגשם.
אנשים חסרי פנים.
לא מפחדת לחייך.
הם ממילא לא מבחינים.