|
רחוב בגשם.
אסור לחייך, שלא יחשדו.
נושמת דשא
אדמה רטובה ושדות.
מכונית עוברת.
היא כאן
וכבר
אינה.
רק הד מנועים נותר למזכרת
על קצה גבול השמיעה.
פנסים מרצדים בשלולית.
אדם אחד עובר.
רציתי לשאול אותו מה השעה,
אבל הוא ממהר.
מעל ענפי העץ
טיפה כבדה נושרת.
כמו בהילוך איטי היא מתנפצת אל הכביש.
רואה מתוך ענן שברי ירח.
יודעת שגם הוא אדיש.
רחוב בגשם.
אנשים חסרי פנים.
לא מפחדת לחייך.
הם ממילא לא מבחינים. |
|
|
מאיר אריאל אמר
שמי שנדפק פעם
אחת כבר לא יכול
להגמל מזה, ואני
מוסיף ששדופקים
אותך מצד אחד,
אתה דופק את
עצמך מהצד השני
בשביל להתאזן,
כך שאתה יוצא
דפוק מכאן
ומכאן, ולפעמים
גם מעוד
כיוונים.
האיש הרע
מהמגירה, מתוסכל
מינית מכול
הכיוונים בבת
אחת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.