הייאוש הזה.
הבדידות הזאת.
מה הם עושים לנו?
פוגעים.
זאת למדה על בשרה הילדה הקטנה שיושבת לצידי ואומרת לי כל אשר
אני מקלידה כרגע..
הבה ונכיר אותה..
היא מעדיפה להיקרא בשם "הופ" כי היא בעצמה מחפשת תקווה.

הסיפור מתחיל כך:
היא הכירה בחור, לא משנה איפה או איך.. ושניהם התאהבו, כך
לפחות היא חשבה.. היא הייתה הצד האוהב בטירוף. אך הבחור הזה לא
החזיר לה אהבה באותה העוצמה שהיא ציפתה לה, לכן היא נפרדה ממנו
בצער רב אחרי מספר ימים, כשדמעותיה בחיקה...

ואז הכל התחיל.
היא התחילה לאבד את התקווה אט אט, כאילו תקוותה נזלה לה בין
האצבעות כחול בחוף הים, וככל שהיא ניסתה יותר להיאחז בתקווה
זו, כך גם היא גלשה וברחה ממנה כסבון במקלחת..
הופ המעיטה באכילת מזונה, הפחיתה בכמויות אותן הייתה אוכלת יום
יום, ועברה למזונות דלי שומן או מוצרי חלב רזים, ובהדרגה עברה
רק לירקות. ראו עליה שהיא לא אוכלת, גופה הלך והידלל, הצטמצם,
לא נשאר כל זכר לגוף החטוב והשופע שהיה לה, הגוף שכל כך הרבה
בנים אהבו להסתכל עליו.. משים היה "מותר להסתכל אסור לגעת!" כי
היא האמינה שיש לשמור את עצמה למישהו, לאחד ויחיד שיאהב אותה
כמו שהיא אוהבת אותו.

היא האמינה בזה כל כך עד שזה נהפך לדת חדשה בשבילה, היא עשתה
טקסים משונים, טיפחה רבות את גופה, בדקה מה היא אוכלת, כי לא
רצתה לקלקל אותו, השתדלה לשמור אותו לאחד שאותו תאהב.

היא נעלמה בתוך עצמה. ככל שניסו לחפש בה משהו, כך היא הלכה
ונעלמה עוד יותר, עד אשר ראו רק את הצל השדוף שלה.
היא נמנעה מלהיתקל באנשים, ואם קרה דבר כזה בטעות, מייד הייתה
נעלמת.
היא הרבתה ללבוש הרבה בגדים רחבים, בסגנון הרחוב הניו-יורקי,
כי היא אהבה את זה. היא הרגישה שזה מה שמתאים לה, אך כאשר
רזתה, הבגדים נראו עליה שונה, המכנסיים הרחבים שכל כך אהבה
נפלו לה לעתים קרובות אפילו אם חיזקה אותם בחגורה בעלת אבזם
כבד.
אז היא עברה לסגנון לבוש יותר מוקצן. כמו הבנות האלו. שהיא כל
כך שנאה לראות אותן, בעצם היא הלכה והפכה להיות כמוהן. היא
לבשה טייטס צמודים, 3/4, 7/8, מכנסי ג'ינס קצרצרים עד אשר ראו
את קו התחת שלה, הרבה חולצות צמודות ללא חזייה, כי כבר לא היה
לה הרבה מה להחזיק שם אחרי שרזתה. באותו הזמן היא נראתה כילדה
קטנה שהתבגרה בטרם זמנה.
אחרי שהיא רזתה עוד יותר, ואפילו המכנסונים שהתאימו לאחותה בת
ה-6 נפלו לה, היא עברה ללבוש שמלות רחבות, ארוכות, בשביל שלא
יראו את גופה הרזה.

השינוי הגיע בדמות בחור חדש.
בחור חדש אשר הופ לא ראתה אותו מעודה.
הופ הייתה בחורה שהכירה את כולם בעיר, וכולם ידעו לשאול אותה
אם רצו לברר פרטים על מישהו, כי היא הייתה פופולרית.
הופ ראתה את הבחור הזה יושב לו ואוכל המבורגר קטן בברגר קינג.
היא ניגשה אליו והציגה את עצמה, אך הוא לא ענה. היא התיישבה
מולו בשולחן והוא אפילו לא הרים את עיניו מן ההמבורגר שאכל
באותו הזמן. הופ התחילה לתופף על השולחן בעצבנות ורק אז הבחור
הואיל בטובו להרים את מבטו, ומה שראה מצא חן בעיניו על אף
רזונה הבולט.
הוא שאל אותה שנית לשמה, היא חזרה על עצמה. הוא הציג את עצמו
כבלאקי. הוא לבש רק בגדים שחורים, שיערו היה שחור פחם, אך מה
שמשך את הופ אליו יותר מכל היו עיניו הכחולות. עיניו הכחולות
והגדולות כל כך משכו אותה עד שנשבתה בקסמו.
מעתה והלאה היא רק הידרדרה. בלאקי סימם אותה ואחר אנס אותה,
אח"כ תירץ את זה כמעשה אהבים, רק שהיא הייתה שיכורה מעט. אך
הפלא ופלא זה לא הזיז להופ ולו במעט...
היא חיקתה את סגנון לבושו, החלה ללבוש שמלות שחורות צמודות
וקצרות, מגפיים גבוהים עד הברך, מעילי עור שחורים ארוכים,
איפור שחור, היא צבעה את שיערה הבלונדיני והמהמם לשחור פחם.
היא רצתה כל כך להידמות לו.. אפילו קיעקעה את עצמה באותם
קעקועים שיש לו באותם המקומות שהוא עשה אותם, חוררה את עצמה
בדיוק באותם המקומות שיש לו פירסינג.
אחרי כמה חודשים ביחד, יום אחד הוא נעלם בלי להודיע לה.
הופ התחילה לחפש אחריו כמו מטורפת בכל מקום ואף גייסה את
המשטרה.
אחרי חצי שנה לא יכלה להחזיק יותר וקפצה מגג ביתה.
אתם בוודאי שואלים את עצמכם איך היא מספרת לי את הסיפור הזה..
אז שתדעו לכם שהיא לא מתה.. אבל הנפש שלה כן.
עכשיו היא בבית חולים לנשמות אובדות ועדיין מחפשת אחר הבלאקי
שלה. היא מאמינה שיום אחד היא תמצא אותו שוב.
שבוע אחרי שהופ סיפרה לי את סיפורה היא התאבדה, הוציאה את
האינפוזיה ומכונת ההנשמה.

ובכן.. זה מה שקורה כאשר מתאהבים.
מצטערת.