אסתר שטרן / שאלתי אותך |
הקיץ בחלונות כבר נשבר,
ברטט,
בשתיקה רכה,
ושוב טיפות קטנות מטשטשות את המראה
של הכבישים המשחירים בחוץ
ואת האדמה.
שאלתי אותך- למה למות?
השמיים כל כך רכים,
באור,
בקטיפה לבנה,
ואור כתום זוהר צובע את העננים
המכסים את שמי הסתיו שמעלי
באהבה.
שאלתי אותך למה למות,
והתשובה הייתה כבר בשתיקה שלך.
בעננים.
במים.
ידעתי שלא תענה כבר כשהאבן הלבנה נשטפה
בטיפות הראשונות של גשם
ובדמעותיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|