מתעוררת.
לוגמת מבקבוק ג'ק דניאלס אשר קרוב לידי, מעביר בי צמרמורות חום
עקביות לשאריות הליל.
מביטה סביבי וחושך מוחש חובק בי מאיזור דימדומים.
שתיקה יפה ואלימה...
מתענגת בקור הסלעי, ותועע בצללים לכיוון המטבח.
בוהה בפיתוליי גופי בעיניי הנראו מתבוללות בין אפור חיוור
לאפל.
מכינה ביצת עין מקושקשת, כי הרי מי אני להתיימר להיות שפית
דגולה?
עיניי השכנים נתפסות בי, על נערה יתומה בבית כבוי עירומה כביום
הוולדה.
"מה לך ולחושך יקירה?" שאל אחד מהם.
או בתירגום:"תדליקי ת'אור מותק, אל תתביישי!"
לובשת בגדיי, שחורים כפחם שערי, שחורים כשקים סביב עיניי.
לובשת מעיל שאין בו צורך, ומחייכת לעצמי:
"אין דבר אשר יחמם גופי"
ויוצאת במהרה לכיוון מקום מפלטי.
מהלכת ברחובות בקצב אחיד, מרגישה רוח כחברה קרובה המטיילת
עימי.
כל איבר החשוף לה מאבד את תחושתו, נאבד לו ונהיה רדום כלא
היה.
מחליפה מבטים קצובים עם העוברים ושבים, עינייהם פקוחות למראה
קר ומאיים, ספק הצגה, ספק אופי.
הולכת שוב בקצב אחיד, מרעיפה את מבטי הקרח לכל עבר...
ומגיעה.
מוזיקה מחוררת שכלית נשמעת ברקע, חיוך השומר אשר מתענג מהיותי
מחכה לבדיקת התיק. יודע הוא כי אינני מחבלת, או שמה..הוא לא?
נכנסת למקום צר ואפוף קהל, החמצן שנלקח מריאותיי מוחלףבעשן...
מכניסה לפי סיגריה, היא מתנופפת על קצה שפתי מחכה להדלק.
מסתכלת סביבי, אנשים מזיעים ומתונים, מחכים לשלב בהם יתפגרו על
רחבת הריקודים, שבת הזוג שלהם תבחין ותקחם לבית חולים, שם
יטופלו במסירות על ידה, ומי יודע? אולי לבסוף יקבלו זיון.
כמו כל לילה, כזאבה טורפת, רוכנת אני בעדינות על כיסאי ובודקת
את השלל, הבשר המרקד מולי.
מי יהיה הזוכה היום.
בוחנת, חוקרת, ולבסוף, מאתרת..
בשעה 2, בחולצה הדוקה, פנים רעננות ויפות, צעירה ורכה.
מבטינו מצטלבים, בעוד היא בשלבי חיזור, מאדימה ומחייכת..אני
מביטה ישירות אליה, מרימה גבה ומכוונת אותה למקום שקט יותר
מההמולה שסביבנו.
יודעת היא מה תפקידה? חשבתי לעצמי, בעוד שהיא משוחחת על יופיי
ועל הרגשתה, וכ'ו וכ'ו...
חיוך שטני מתפשט על פניי ונושקת לה אני כפרא שאני, היא המומה
אך נסחפת היא במבטי...מדי פעם עוצרת, לתת לקטנה לנשום, לעכל,
בעוד שעיניי הטורפות מקבלות גוון אחר, יודעת היא כי היא בלב
המערבולת ואיננה רוצה לצאת.
מלטפת את שיערה בעוד מנשקת ולוגמת מצווארי...
לא עוזבת את עורפה החם, מדביקה אותו בקור ידיי הלבנות.
מביטה לתקרה, בהנאת מגע לשונה ופיה החמים המנסה נואשות לרכך את
עורי, לפנק אותו, ולבסוף לחמם אותו לשווא.
מנתקת אותה מצווארי ומורידה את ראשה לכיוון מכנסיי,  רואה את
מבטה המבולבל, התמים והטהור מתרחק באפילה המלאת עשן..
מרחפת בנשיקות על בטני התחתונה, פתיחה של כפתורי הג'ינס...
נשימה חמה וקצובה ולשון קטנה וענוגה מרפרפת לה בין חלציי..
נשמתי נעתקת..אותו תענוג מוכר, אותו סם נפלא שלמדתי להתמכר
אליו כה מהר, ועם זאת..לעולם לא נמאס.
ומתענגת על שליטתי, מרחפת בתענוגי, משתוללת במוחי, שוכחת מחיי
התפל ומרגשות עמומים...
וזהו.
מרימה את מכנסיי, מלטפת את ראשה הענוג, ונעלמת אל תוך הקהל
ההמוני ומשאירה אותה בתהייה.
יוצאת אל חברתי ונושמת לרווחה,
עולה במדרגות חורקות, שומעת את חתולים רבים במורד הרחוב.
נכנסת לבית חשוך כהיה שיצאתי,
מורידה את בגדיי, מתקלחת כדי לנקות כל סימן שהייתי בחוץ..
נכנסת למיטתי, לוגמת מעט ג'ק דניאלס חברי הטוב היחיד.
ונעלמת בשינה עמוקה ללא חלומות,
עירומה כביום הוולדי,
The Ice Queen Has Left the building