|
בקולך הצרוד והקעקוע
צרבת בי עוד געגוע
ומסתכלת.
משפילה מבט.
ובין לבין גם מחייכת קצת.
אתה כל-כך יפה
חיוך צחור עיניים
לאן תוביל אותי?
כל-כך לבד בינתיים
אבל לשונך מלטפת פושקת שפתיים מחממת לשון לוטפת בירכיים
והזרמת את דמי
לכל עורקיו האבודים
וחום נעים , רטוב
נגע לי בורידים
"מאוחר" אמרתי
ו"אין לזה עתיד"
(ולמה ההגיון צריך
להדחף תמיד) |
|
|
החבר של שלי
נורא מעצבן
אותי, ולא בגלל
שאני פמיניסטית,
להפך, השובניזם
נותן לנו לנצל
את הגברים! הם
הולכים לעבוד
ואנחנו נחות,
מכינות קצת
אוכל...
בכל מקרה! הוא
נורא מעצבן
אותי, כי הוא
מתלהב מעצמו! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.