לא רוצה עוד שיר על אהבה.
זה יצא כבר מכל החורים.
כל כך הרבה מתעסקים בה,
שהיא כבר בעצמה משתעממת וממאנת לבוא.
החלטתי,  באמת ובתמים,
שאני מפסיקה. כאן ועכשיו.
זה לא שיר על אהבה,
וגם לא יהיה.
זה שיר על נופים, ארץ וים,
שיר על חברים,
שדמות כל אחד ואחד מהם
צפה ועולה במוחי.
שיר על כל מה שלא קשור לאהבה,
כי אני לא רוצה לכתוב עליה.
אנשים דאגו ללעוס וללעוס אותה
היטב מכל צד,
ובשבילי כבר לא נשאר.
אני אשאר לבד, עד שהיא תתאושש
בחדרה הירוק שבבית החולים.
ואז, היא תבוא לבקר,
ומי יודע, אולי תישאר.
אבל עד אז, עד שההתעללות בה תסתיים,
אני אשב בצד,
ואכתוב שירים, על נופים וחברים,
כל מה שלא קשור לאהבה, המון דברים...