היה היה נסיך. ולנסיך היה ארמון גדול גדול, צמוד לארמון של
אביו ואימו- המלך והמלכה. יום אחד, בשעת טיולו בגן הורדים, ראה
הנסיך שאחד מחלוקי הנחל שלמרגלותיו, נוצץ מהשאר. קרא הנסיך
למשרתו הנאמן- מורתש, וביקש ממנו להתכופף ולהרים את חלוק הנחל
הנוצץ (כי נסיכים לא מתכופפים). מורתש עשה כמצוות הנסיך. הנסיך
הושיט את ידו האצילית, וחלוק הנחל הונח בידו התנועה רכה, כדי
לא לפגוע בעורו המטופח. הנסיך הביט בחלוק הנחל מוקסם.  הוא לא
ראה אבן כה יפה מאז שמלכה של הארץ השכנה הביא עמו לביקור ערמה
בגובה 2 מטרים וברוחב של 3 מטרים, של יהלומים ואבני חן, מתנה
לאביו. הנסיך החליט שכדאי לחקור את האבן המופלאה, וחזר על
עקבותיו, חזרה אל הארמון. כשהגיע לפתח הארמון, קיבלה אותו
בחיוך אחותו הנסיכה. "לאן אתה הולך?" שאלה אותו. "אני ממהר,
אשוב אחר כך." ענה לה הנסיך והמשיך בדרכו. הנסיכה, שנורא
נעלבה, החליטה לעקוב אחרי אחיה. הנסיך עלה בגרם מדרגות צר
וחשוך, אל חדרה של המכשפה. בכל ארמון, בימים הרחוקים ההם, שכנה
מכשפה אחת לפחות. הנסיך דפק על דלתה של המכשפה, והיא קראה לו
להיכנס. בינתיים, הנסיכה נשארה מאחורי הדלת, וצותתה לשיחתם של
הנסיך והמכשפה. הנסיך הראה למכשפה את חלוק הנחל המנצנץ. עיניה
של המכשפה ברקו, והיא הושיטה את ידיה המזוהמות כדי לקחת את
האבן. הנסיך נרתע לאחור. "מה את עושה?" הוא שאל. "הגש לי את
האבן בחור צעיר, הרי אינך חושב שאוכל לחקור את האבן אם היא
בידיך נכון?" היא ענתה, חיוך חמדני מתפשט על פניה. הנסיך הנהן.
הוא ידע שהיא צודקת. הוא הושיט את ידו, כדי שהמכשפה תוכל לקחת
את האבן. אך לפתע, צעקה המכשפה. "אני לא יכולה לקחת את חלוק
הנחל! הוא נדבק אליך! תן לי אותו! מיד!" היא צעקה זאת בקולי
קולות. הנסיכה הבינה שאחיה עלול להיות בצרה. היא ניסתה לפתוח
את הדלת בכל הדרכים, אך היא הייתה נסיכה קטנה ושברירית. היא
צנחה על יד הדלת, והחלה לבכות. "מה אעשה? איך אציל את אחי,
ואני כל כך עדינה..." היא יבבה. מתוך החדר היא שמעה את המכשפה
צועקת, מאיימת שתכרות את ידי הנסיך. "מה אעשה?" חזרה ומלמלה.
לפתע, הופיע גמדון. "מדוע ותבכי נסיכה?" הוא שאל בקול קטן של
גמדים. "אחי לכוד בתוך החדר עם המכשפה, ואני חוששת שהיא תפגע
בו..." סיננה הנסיכה בין הדמעות. "ובכן, ראשית כל, עליך להפסיק
לבכות... דבר שני, האם ניסית את כל הדרכים לפתוח את הדלת?" שאל
הגמדון. הנסיכה ניגבה את דמעותיה במטלית נסיכותית, והנהנה
לחיוב. "ובכן, נסי עוד דרך אחת ויחידה." אמר הגמדון, ואז לחש
באוזנה של הנסיכה את הדרך בה תפתח את הדלת, ותציל את אחיה
מצרה.

"עזבי את אחי!!!" צעקה הנסיכה ברגע שנפתחה הדלת. הנסיך שמח
באחותו ורץ אל הדלת, אוחז בחלוק הנחל היקר שלו. הנסיכה והנסיך
רצו במורד המדרגות, מפחדים להביט אחורה. משהגיעו חזרה אל אולם
הכניסה הגדול, נעמדו מתנשפים אחד מול השניה וחייכו. הנסיך חיבק
בחום את אחותו. משניתקו, הביט הנסיך בחלוק הנחל, וראה שהוא
אינו נוצץ עוד. לפתע, אותו חלוק, שהיה דבוק אל יד הנסיך, נפל
לרצפת השיש, והתנגשותו בקרקע הדהדה ברחבי האולם הגדול. "מה קרה
פתאום? מדוע חלוק הנחל אינו זוהר עוד?" שאל הנסיך בתמיהה. "זה
מפני שכעת אתה יודע מה באמת חשוב ויפה" אמר אותו קול קטן של
הגמדון. הנסיך הביט בגמדון בבלבול. "כשמצאת את חלוק הנחל, לא
התייחסת לאחותך כשבאה לראותך. ואז, כשהיית בצרה היא עזרה לך,
אפילו שהייתה פגועה מהתנהגותך, וזה הדבר החשוב מכל- אהבת אחים.
אהבת המשפחה. ברגע שהקדשת תשומת לב לאחותך ולא לחלוק הנחל,
הבנת את הדבר המופלא הזה." הסביר הגמדון. "הבנתי!" אמר הנסיך
בחיוך. "אבל איך הצלחת לפתוח את הדלת?" שאל את אחותו. הנסיכה
חייכה וקרצה אל הגמדון. "תנחש לבד!" אמרה לאחיה בחיוך. "אני לא
יודע, אולי אחד מהקוראים יוכל לעזור לי?" אמר הנסיך.

ובכן, קוראים יקרים, האם תוכלו לנחש מה היה אותו סוד שלחש
בגמדון לנסיכה?