לא מוותרת לעצמי.
כל מה שמציף אותי עכשיו,
היה לי הרבה יותר קל לברוח.
לתת לאגו להגן אבל לא להבין למה.
לתת לעצמי לשכוח להדחיק.
אני נותת את עצמי בידך.
זה קשה לי, קשה בעיקר להסביר את זה לאגו שצריך שליטה.
ללמוד לדחות סיפוקים- לפעמים אני חייבת לשתוק.
ללמוד שאני מיוחדת ואף אחד אחר לא כמוני.
ללמוד שכל אחד מיוחד אז עם כל אחד משהו אחר יצא לידי ביטוי.
מחשבה מהלכת, היה חזק אתמול, כל יום הוא חזק בשבילי.
אני לא בטוחה שאני באמת מספיקה ללמוד ולהבין את כל מה שאני
עוברת.
כל יום מביא עימו הבנות וגילויים.
אני מקווה שאני מספיקה גם ליישם את כולם.
אני עדיין מחקה לדאון.
הקצב שלי ויתר עליו.
אני מקווה שדאון לא מתאסף אלה מתחדש.
ואם אתה קורא את זה עכשיו בלי שהשאר יוכלו.
אז הנה אני לפניך למרות שליפעמים יש ספקות.
אני מניחה את עצמי בידך בלי רמזים בלי קריצות.
לאט לאט נותנת יותר ויותר, הקצב עכשיו הוא בעיקר שלך.
חלמתי אתמול שאתה מנשק אותי, נשיקה מוזרה.
זה יהיה מעניין אם אתה זה שתביא אותנו לשם.
בזמן שלי/ שלך.
עכשיו אני צריכה לא לוותר לעצמי וכל יום לישון יותר.
לא לוותר לעצמי ולעזור לעצמי עם המשפחה.
אני חושבת שאני במצב של סינרגיה, כל הצדדים והחלקים מתפתחים
יחד באותו הזמן.
כל התחומים בחיים שלי כולם צועדים קדימה.
אני לא רוצה שזה יעצור רק יאט מעט.
אני מבינה שבעצירה הבאה שאביט בדרך שעשיתי אהיה בחלקת נוף
אחרת.
ומפה של שבילים שראיתי ושפגשתי תהיה מסורטטת אצלי בראש.
כל אחד מיוחד ולכן עם כל אחד משהו אחר יצא לידי ביטוי.
זה מעודד לדעת שאני היחידה שיכולה לעשות את היעודים שלי.
בעיקר את זה שגיליתי אתמול.
זה בעיקר עוזר להבין שאני יכולה לעשות רק את היעודים שלי ולא
של אחרים.
הם צריכים לעשות אותם לבד אני יכולה רק להסתכל ולעודד מהצד.
והנה רק מעצם הכתיבה היום הפך ליום חזק.
ואני רק בתחילת היום. |