יש לה שם בנאלי, כיאה לילדה מהעיר הקטנה הזאת. ויש לה ציונים
טובים, כל המורים אוהבים אותה. תמיד משבחים. בכל יום הורים
אומרים שהיא ילדה לתפארת. אף פעם לא כועסים. וכשקורה והיא
שוכחת שיעורים תמיד יהיו לה תירוצים מוכנים אבל הם כל כך
הגיוניים ומשכנעים שאי אשר שלא להאמין לה ולסלוח.

יש לה לפחות חמישים חברים. כולם חברים טובים. תמיד יש לה עם מי
להסתובב, ועם מי לדבר בטלפון, ואל מי ללכת. והיא ואמא ואבא
חברים טובים. היא מספרת להם הכל והם מתעניינים. מחבקים, נותנים
נשיקה. והיא ואחותה זה בכלל סיפור אהבה. אפילו חבר יש לה, והם
הבטיחו שלא יעשו כלום עד שהם לפחות שנה ביחד, כדי שזה יהיה
אמיתי. כל המשפחה כבר מכירה אותו ותמיד שמחה להזמין אותו
לארוחות יום שישי והם כל כך אוהבים אחד את השני. ביום האהבה
הוא קנה לה 12 ורדים אדומים, והיא אפתה לו עוגת שוקולד בצורת
לב.

יש לה מראה טיפוסי כזה, של ה-girl next door- וכולם אומרים לה
שזה יופי מיוחד. שיער חום ועיניים חומות. דומה לרוב הבנות
באזור. אבל זה יופי מיוחד, ואותה לימדו לא להתווכח אז היא לא.
היא אף פעם לא לובשת בגדים צמודים מדי. ג'ינסים רגילים, חלק
פדלפון. חולצות מפוקס וטי אנ טי.

וכשהיא נשארת בבית לבד, כשאבא ואמא יוצאים לסרט עם חברים
ומטיחים שיחזרו עד 12 כדי שלא תדאג, היא לא דואגת. היא ננעלת
בחדר המקלחת ומוציאה זוג מספריים. היא גוזרת את הציפורניים
ברגליים בקפידה, ומסדרת את הציפורניים בידיים. מורידה את הלק
הסגול ומורחת חדש, תכלת עם נצנצים קטנים. אחר כך היא מתיישבת
על האסלה עם הפנים למקלחת ומוציאה את הסכין גילוח ג'ילט הורוד
שאמא הביאה מהסופר לפני שבוע. היא פותחת את המים ומחכה שיהיו
פושרים, מרטיבה את הרגליים ומתחילה לגלח את השערות בזהירות.
היא אפילו מצליחה לעשות את הברך כמו שצריך. היא שוטפת את הסכין
ומחזיקה אותה כמה שניות מעל האמבטיה, מנערת אותה מטיפות המים.
והיא מחזירה את הסכין אליה, מפרידה מהידית ומצמידה אותה לוריד
וחותכת עמוק, מסתכלת על הבורדו הכהה שמשפריץ החוצה. יש לה עוד
כוח אז היא עושה גם את היד השניה, כדי שלא יגידו עליה שהיא לא
משלימה את מה שהיא מתחילה. והיא חותכת עמוק יותר, מרגישה שהיא
עומדת לפגוע כבר בעצם. אבל היא ממשיכה. היא צריכה לעשות את זה,
היא מוכרחה. היא לא דואגת שההורים יחזרו מוקדם, כי הם בעצם
יהיו עסוקים בלריב. ובטלפון אף אחד לא יפריע, כי בעצם עברו כבר
שלושה חודשים בערך מאז הפעם האחרונה שהיא דיברה עם מישהו
בטלפון. או בכלל, כשזה לא היה קשור ללימודים. והחבר? היא והוא
נפרדו כבר לפני חודשיים,  אבל היא ממשיכה לשחק כדי שיהיה לה מה
להגיד לאמא כשהיא יוצאת בלילות כדי להיות הזונה של החברה
מהצופים. הם נותנים לה סיגריות, לפעמים קצת יותר. אבל היא תמיד
טורחת להיפטר מהריחות והבגדים לפני שהיא חוזרת הביתה. שאמא לא
תדאג.

הדם כבר נמרח לה עד המרפקים והיא לא יכולה לשבת. היא צונחת
לתוך האמבטיה, דואגת שהדם לא יטפטף על המרצפות כי רק היום
הייתה עוזרת. העיניים נעצמות ועוד מעט יגיע הרגע, והיא תדע
שהיא הצליחה לסיים בהצלחה את הדבר האחרון שעשתה, כמו כל
פרוייקט אחר.