רציתי היום להשאיר את הבעיות בבית,
שיישבו שם ואני אצא החוצה,
אלך אל היום שלי,
אולי דנה ואני נשב בבית קפה,
והפעם באמת אשתה את הקפה,
בלי שום בעייה תשתה איתי.

רציתי להשאיר את הצרות בבית,
וללכת רק לעבודה,
להעיף כמה קוקטיילים,
לפתוח עיניים גדול, בשביל המחמאות
לשנות מוזיקה בקצב מוטרף,
שהטירוף ירגיע,
אבל באה צרה והטריפה טירוף.

רציתי להשאיר היום את העצבים בבית,
לשכח מרמור, ואבנית מהלב
לנצל את החלק הנדיב בלב,
לדחות סיפוקים, להתגבר,
אבל אחד שנסע מאחוריי,
נדבק לי לתחת,
עצרתי, שברתי לו רגל,
בדיוק אז,
             שנינו הבנו,
שעצבים אי אפשר להשאיר בבית!




לכו תבינו
למה מתכוון המשורר.