|
היא מחתה דמעותיה
כשחשה בהולם לבבך...
הריקוד ששזרת
בליבה
בהולם לבבך
לא יתם...
יתעבה החבל הדק...
ישזור פיתולי הגוף
בין זרועותיך
עת יגעו שפתי על שפתותיך...
תגמע הנפש
עורך הצעיר..
נפשך הרוטטת
בהולם לבבי...
בכף יד שמוטה
הסטתי הפסים...
לא למולי...
אלא לצידי...
שלובי זרוע
חופפים נשימות
נפסע במשעול
הטוואי לא ידוע...
אל עולם נקי מעשן..
נמוג ערפל...
תימוג בישנות
למראה זיוו של זה.... |
|
|
כל היוצרים בבמה
- הם אני.
כל השירים אני
כתבתי. וגם את
כל הסיפורים.
והמאסות.
כווווולם זה
אני.
אבל מה,
פלסטיקה זה לא
התחום שלי.
את זה הכלב שלי
עושה.
-מוקי מסכם הכל
בשתי מילים.
"אני אלוהים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.