מתוך מבטי אדום העיניים, שטוף הורידים,
(כמעט)
אי אפשר שלא להבחין סערת לב שלי
כשמתוך באר הרחמים
גואה ביבבה,
בערב השנה של בדידות הנצחית
שמנצחת אותי גם הערב,
בין ספל קפה שחור לגבינה לבנה,
ושוחה לה בשלולית הדמעות שלי.
ומסביב מי שנמצא כדי להסתכל
לא נוגע או לא רואה או לא נמצא
כדי להרגיש שסוף העולם כבר נגמר
ואני עוד פה.
30/12/02 , ירושלים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.