מאז שאני זוכר את עצמי נהגתי להרהר מה מסתתר מאחורי המסכות
אותן עוטים כל בני האדם.    
אם הייתי רואה ברחוב טיפוס בעל מראה יוצא דופן הייתי חש דחף עז
לדעת עליו יותר ממה שהעין מגלה:מיהו? מה מעשיו? באילו דברים
אפלים הוא עוסק?
כל עת שהתהלכתי ברחובות העיר לא יכולתי שלא להביט אל פסגות
גורדי השחקים ולתהות מה מתרחש בין קירות הזכוכית המזויינת,אילו
מזימות נרקמות שם,אילו תחבולות נטוות בחדרי חדרים -החלטות אשר
לרוב עלולות לחרוץ את גורלם של אנשים רבים אם לא של אוכלוסיות
שלמות ולא לטובה.
בעולם שבו ידע הוא כוח יכולה פיסת המידע הנכונה להשפיל את
התאגידים השאננים על ברכיהם המצוחצחות ולתמרן את ברוני הרחוב
הקשוחים ביותר.
כל חיי מונעים ע"י הדחף לבחוש בקדירה המצחינה אך העשירה בקשרים
מורכבים ומרתקים של העולם האנושי וזאת ע"י חשיפת סודותיו
העמוקים ביותר והסרת הרעלה מהכיעור שלו.
נולדתי בכרך הדומה לכל האחרים בעולם: שחור,מזוהם,רועש,מחניק
ומלא בטינופת על כל סוגיה.
את הצורך שלי לדעת רכשתי ככל הנראה מאבי.
אבי היה מראשיה של סוכנות ממשלתית - שריד מימים עברו - שנועדה
להלחם בשחיתות הצווארון הלבן אולם בימינו איבדה את עוקצה ולא
היה ביכולתה לאכוף את סמכותה.
כל שנשאר לאבי לעשות הוא לצבור מידע מרשיע בעזרת רשת מודיעים
שהוא יצר בכישרון רב וקשרים בחלונות הגבוהים.
כל הרשת שפרש אבי ירדה לטמיון לאחר שהתנקשו בחייו.
למרות שהיה זהיר כל חייו ונהנה ממידה מסוימת של הגנה,הצליח אבי
לדרוך על בהונות רגישות מדי ובכך נחרץ גורלו.
אבי ניסה לחנך אותי לאור האידיאל של מלחמה למען הצדק אך הדברים
שהראה לי סילקו כל שמץ של תמימות מן הסוג הזה מליבי עוד בשלב
מוקדם.
עם מותו נולדה אצלי ההכרה שאין טעם ללכת נגד הזרם,יש במקום זאת
לאמץ את השיטות הנפשעות של בני הבלייעל כנגדם,יש לתת להם לטבוע
בתוך המרקחה הרעילה שהם בעצמם רקחו.
וזאת אדאג שיעשה!