תיכף

אני פוערת את אצבעותי כמתוך חלום ובודקת היטב. נוטלת בוהן
ומלקקת את הקמט המאוכזב, מכוונת ומסגננת. מין משחק שכזה. לופתת
עד שיכאב, נוהמת כנמרה, נוגסת ומרפה, מותחת את העור סביב
השריר, גלילית, מישירה אליך מבט, מעפעפת בריסי ברגשנות שראיתי
בסרטים, ואחר מצטחקת. חמש אני סופרת, סבתא בישלה דייסה, לי היא
נתנה, ואני נותנת לך, ולצינור השופכה, ולבני עמך, עורגת מתחת
לבטנך, חה חה חה. סונטת בך. ושוב חוזרת לאצבע. בפה, בלשון,
בשיניים רעבות, בחיך המתייבש, בריר שמצטבר, בולעת ומייצרת,
באותו מסע מתיש שלא מסתיים לעולם, בין צורת העלעל של כף היד
לאגרוף הקמור, המבוצר, כמו גופי כשאצעק ואחפור בסדין התכול.
אבל לזה, ועד זה, מה לזה ולעכשיו, למשחק הקטן, המכוון.
אנחנו שניים. לא, אני אחת. אתה אחד. אנחנו לבד, ועוד מעט, עוד
מעט, כל זה יתחיל ולא יסתיים לעולם. עד ש.. עד ש... עד ש...

עד ש...

עד שייפול הבוקר. בשתיים וחצי אחר חצות אני עדיין מתקשה לישון.
חונקת את הכרית. השמיכה מגלחת את רגלי ונושרת לרצפה. אני נאנקת
ומושכת אותה חזרה, לעבר המזרון. עירומה ומצומררת. חורף,
נובמבר. נמאס לי. נמאס לי מהכל. איזה זין. זין, זין, זין. אני
צריכה זין. משהו לגעת בו, לאחוז אותו, לדבר אליו. זין, כזה.
בדיוק כזה. שרירי ונגיס. נגיש. חמצמץ. עסיסי. רסיסי זרע מותזים
על פני, מותכים בשפתי, נוזל עכור מפתל את דרכו במורד גרוני
לעבר בטני. קיבתי המתאחרת, השערות הדלות דבקות זו בזו. ובין
ירכי ממתין לו עתיד מתוק. תוק-תוק.
אני משנה תנוחה, מתחממת מעט מהמחשבות, מעדכנת את הכרית, מסמנת
את הפיטמה, באצבעי הארוכה נוגעת בלשון המתארכת, טועמת ומבשרת
לשד הימני, המלוכסן, במעגלים קטנים והולכים, ומתקדרים לעבר
הגבעה, טיפוס שבסופו מעגל כהה, ותמציתו מגדל השן של נשיותי,
שם, שם...
כף רגלי מחככת בשוק, מגרה ומתגרה באיטיות הידועה אך ורק לי. אך
ורך. ...שנהנית להחליק את ידי על ירכי הימנית, לעגל ליטוף
חמקני, לטעת אצבע בחריץ ישבני, לסובב אט אט את המפתח... ואצבע
אחרת מגששת מתחת לבד הדקיק של תחתוני. ואז...
אני מושלכת מהחלום, מעזה כהרף ואוחזת ומקלפת בזריזות, מתנשמת,
השפתיים קוראות ללשון המלחכת, בתנועות המוכרות לי. שלי, זה
שלי. החושניות לטעמי. טועמת את הזיעה שבין ירכי, בשוקי, בעורי,
בבשרי, בצביטות ובשריטות, גם משיער הערווה הדבשי, גם מהלפתן
האדמדם, טיפות קטנות על מצחי, שערותי דביקות, בבית שחיי, במפגש
ההוא, הנסתר מן העין, אך הגלוי לכל זין. זין, זין, זין.
סהרורייייי. כהההן... כהןןן... ועודדדד... ועודדדדד...
עכ----שיווו!!!  עכ...שייייאאאייוווו... בוא! בוא!!
בואאאאאאאאא!!! בוא כבר! בוא כבר! תן לי ... תן לי.... אייי!!!
איי!!! איייייייייייייי.....
ומתרפה. נוהמת, נושמת, מברברת, מגרגרגרת, מדרדרת את עצמי אל
השכחה... אליו. אליו. גופי מתקמר לעבר האוויר, נושך בו ויורה
חזרה, נמתח עד כלות, מנסה להגיע לשם. לשם. בבבבב...
שקט..שקט... ש-קט.. שאאאקאאאטטטט.... שקט-די. שקט-די.
שקט-דאי.. איי.. היי

משהו זול על האיפור

"משהו זול על האיפור", אמרה המוכרת בחנות השעווה. ראביש, מיץ
תפוזים. אני גומעת את המשקה בזריזות ונוטשת.

צ'ט

העיט: שלום
בלה: מה העניינים?
העיט: חדשה?
בלה: כן, וביישנית
העיט: לא נורא, יעבור לך. אז מה עושה?
בלה: עכשיו? שוכבת לי במיטה ומשתעממת
העיט: רוצה לעשות משהו?
בלה: מה? יש לך הצעה?
העיט: כן, משהו אינטימי
בלה: או! נשמע מזמין. למה אתה חותר?
העיט: אני ואת, ביחד, במיטה שלך..
בלה: קטנה מדי
העיט: לא נורא, יהיה חם
בלה: ואז?
העיט: אני מפשיט אותך מהבגדים.. בעצם, מה את לובשת עכשיו?
בלה: את עצמי
העיט: אז אני מתפשט ומלקק לך את כל הגוף
בלה: אהממממ..
העיט: ומחדיר את הלשון שלי עמוק בתוך הכוס המתוק שלך..
בלה: עוד! עוד!!
העיט: ואחר כך אני הופך ותוקע לך מאחורה את הזין הארוך והקשה
שלי
בלה: כל כך מהר? בקושי התחלנו. מה עם איזה משחק מקדים?
העיט: טוב, אז לוקח כל יד ונוגס בה
בלה: טוב.. טוב. מתוק.. תמשיך לבלוע עד שתיחנק... צ'או

הוא

הוא שוב קורא לי. מתכדר בין רגלי, מטפס אל על ומחפש את דרכו
החוצה. למה? למה
מה קרה?

אני

אני מדרדר את עצמי אלייך. וכשאני גועה בבכי, האם זה בגלל העבר
שלי או המגע החריף איתך, נושא עימו השלמה. בשורה שמיימית
נוצרית. מחול לי, מחול לך. ונהיה אחד, צלובים על מזבח אהבת
האמת, הלחי השנייה, הרגליים היפות והתחת המפתה. שד לשד מצומק,
פטמה לפטמה, עשב האדמה לרגבי החיים העכורים, החמצמצים. ואין כי
אם טעמם יישא אותנו למחוזות התשוקה. בין רגלי הכומר נובע
מעיין. סדור ומנוזל. כבוש אכבוש, אמרה לעצמה. מבליעה חיוך בכף
ידה. זו המאוננת.

מתכת

מתכת השעון במתכת הלב. "את נשארת עם זה?", הוא שאל.

מציצה

הוא מצץ אותה ארוכות. לא כדרך גבר באשה. לא כדרך זכר בכלבה.
אלא בשקט רב, מחושב, מביית, סמוי מן העין. בקפדנות נרכשת. ליבה
אחר ליבה. גבנון בתוך גבנון. פורם קשרים ומערים על עגלתו. נוטל
ומשלים. פותח. פותח. לוקח. לוקח. רוצה לומר: שלי את. רק שלי
את. לעד. החור שאקדח בך, בובה, אותו איש לא יוכל למלא.

בסוף

בסוף ייקחו אותך באמבולנס, והסירנה אפילו לא תייבב