זקנתי היפה חרושת הקמטים
ניבטת מבין כריכותיה
חדה היא כתער על אף השנים
אך רכות כטלה תפילותיה.

גדלו עולליה, כבדו בחכמה
בנו היכלות מדבריה
גאה וניצבת כסופת הקומה
על אף הנגלה מעיניה.

זנחוה רבים מרצון ובלי דעת
ביכרו הם חדש על ישן
והיא, את אשר ידעה ויודעת
פורשת על סף המפתן.

ביקרו בשעריה כל מך ועשוק
את קרביה חשפה אל הקלע
כנחל זורם - הנושק לחלוק
יצקה מילותיה לסלע.

והנני יונק מאורה הבהיר
מבעד לשבכת השנים הרפה
ואל מול הבאים את זקנתי להסתיר
אתייצב ואזעק את יפיה.