בהיתי במחוגי השעון, עוד מעט שיעור והנה אני שוב מאחרת.
רציתי נורא להספיק לקפוצ'ינו מהביל , אבל כנראה שאאלץ להתאפק
להפסקה.
ואני חסרת סבלנות כשלעצמי, מציצה , בעודי הולכת, בחלון הראווה
של "הקופי בין". רואה אנשים יושבים בנינוחות: אוכלים, שותים,
קוראים עיתון ,מדברים. הוי כמה שהייתי רוצה להיות אחת
מהם...שלווה, חסרת דאגות - רק אני וכוס המשקה החם הזה ביום
חורפי -שמשי . לגימה אחת, שלוק אחד, אבל "הקופי בין" יקר
לסטודנטית תפרנית כמוני, אולי בפעם אחרת, מתישהו אבל לא עכשיו.
רק אני והקפוצ'ינו... ו ה ו א.....
פתאום אני רואה אותו. עיני בוהות ביופי האלוהי המחוספס שניגלה
לפני. השתנקות, שפתי רוטטות. הגבר הכי מטריף שראיתי לאחרונה,
חוויה מדהימה. התגלות ממש. חדלתי מהלכתי, מאובנת.
כל פעם זה קורה לי, ולבי זועק: הנה אני שוב מתאהבת מחדש,
התדלקות , שרפה , אש יוקדת. ב ע י ר ה .
אני בוהה כמו מפגרת במדהים הזה, מעריכה באותה הזדמנות את גילו
..בסביבות ה 30 לחייו, אולי קצת פחות. מתפללת שיביט בי ויעמוד
דום, יעניק לי אושר רגעי לעוד יום חסר משמעות. אבל אפס. אין
תגובה הוא רק לוגם מכוסו, בטח קפוצינו, נו מה. הוא יושב לו
לבדו, בוהה באנשים, מחשבותיו הרחק מכאן, הו תביט בי, הבט בי
בעיניך.רשום את פני כמו שאני רושמת את פניך.
חשבתי לרגע על אריאל, בת הים הקטנה, מהסרט של וולט דיסני, כמה
השתוקקה שינשק אותה הנסיך..וכלום, ז י פ. אני לא רוצה עדיין
נשיקה, אני לא ממהרת, לא נחפזת, לא כובלת באזיקים - רק הבט בי,
מבט אחד, כן ..(נושא עיניו לעברי ...) כן, עוד קצת..(מביט בי
ישר עם עיניו ואילו עיניים! צבעם כחול-אפור כצבע הים מבעד
לערפל.געגועים)...
כפות ידי משאירות כתם על השמשה. אלהים הנה אני מתעלפת
..ואז..התישבה לידו בת חן צעירה, נימפה אמיתית , הוא נשא עיניו
ממני אליה, וכך תמו הדברים.
הנה אני שוב עוד זרה בעיר זרה, דמות חולפת ונחפזת, יש לאמר
כעוסה, לדרכה.
ככה אלו החיים: סה לה וי . מי שאת רוצה, לא בהכרח רוצה
אותך/לא בהכרח רווק/( מלים נרדפות לנשוי/פרוד..שאמשיך?) כמו
שאמרתי לחברה: מציאת בן זוג משול בניסוי וטעיה או שמא עיתוי
נכון, בזמן הנכון, במקום הנכון.
אשר לעצמי, אם המדהים הזה היה , באזושהי  דרך נס, נתקל בי
באיזשהו אופן באותו הזמן, הייתי מפנה בשבילו את כל שעות הלימוד
שלי רק בלהקדיש את הזמן לבהייה  בו. ואולי פשוט אעשה מה שהורי
מציאים: אכבול את עצמי לאביר ממוצע, בחיים ממוצעים..מה רע?
דבריה של סבתי עוד מהדהדים בראשי : בת 24 ללא חתן?

המשכתי לפנטס בדמותו של הנסיך המזדמן, עד שהגעתי אל כיתת
החלומות. אכן, השיעור היה כשלעצמו מרתק עד מאוד , מה הפלא
שבהיתי במבט קדורני במרצה. נו, זו לא אשמתו, זו אשמתי שלי.
סיפרתי לדניאלה את המיקרה.
מי שלא יודע, דניאלה היא חברתי הטובה מהלימודים. מהרגע שישבנו
יחד - כיסא ליד כיסא , ידענו שלפנינו ארבע שנות לימודי הנדסה
רוויות בידידות אמת. דניאלה היא מזל מאזניים, אני כשלעצמי
סרטנית. אינני יודעת מה אומרים הכוכבים על ידידות אמת בין נשים
ומהות ההתאמה בין שני המזלות לעיל, והאמינו לי אין הרבה כמו
דניאלה וכמוני. אנו יודעות את זה היטב ויום יום מוכיחות זאת
לעולם.
דניאלה אמרה שיהיה טוב אם אשכיח מליבי את פניו של האיש, הרי
"אינך יודעת מיהו, מה הוא עושה והכי חשוב אם הוא סינגל?"
ושתינו, התחלנו לפנטז. . .אני יודעת שיש לי קסם אישי שמשפיע
ככה סתם על אנשים הקרובים אלי.
הנה , כמה פלאי הדבר, שיצור חכם, נבון ופיקח כמו דניאלה, יתחיל
לשקוע בחלומות על גברים לא ידועים. אני מופתעת כל פעם מחדש על
השפעתי על המין היפה.
השבתי לדבריה: " אם אי פעם, בזמן הקרוב כמובן, יגלה אלי הנס
בשנית, אקום ואעשה מעשה." דניאלה נבהלה: "מה תעשי?"  הבטתי בה,
זחוחה, עיני זוהרות באושר:"אלך אליו ואציג את עצמי!" דניאלה
חייכה בביטול:"כן, את. מכול האנשים בעולם, תלכי להציג עצמך
בפני איש זר לחלוטין, שרק יחייך אלייך וילך לדרכו"
הבטתי בה בתרעומת: "אם כך הדבר, אז מילא, אבל לפחות אדע".

לאחר השיעור באבטחת מידע, החלטנו אני ודנאילה עם עוד צמד
חברים
להינפש בפיצה האט, שעה אחרי השיעור.
בעודי לועסת גבינה מותכת ראיתי אותו. את האגדה המהלכת הזו.
פונה לעבר מיסעדה תיאלנדית בקירבת מקום. והוא לבד.כולו  ל ב ד
.  
פגעתי בצלעותיה של דניאלה עם מרפקי, כמעט נחנקה המסכנה, הביטה
בי ברוגז, הראתי לה בעיני על הנס והיא בשלה, רק אומרת: "זה
הוא?" ואני מהנהנת.
יש לציין ששני הבחורים שהבאנו בתור מלווים סקרו את האזור
לחתיכות
היי טק נפוצות , כך שמבוכה לא היתה שם. ואם הרגישו, אז מה?
דניאלה בחנה את האיש, מושא הערצתי,ואמרה: "ובכן,בטוח, יוד,
שהוא הטיפוס שלך: שחרחר, גבוה, מוצק,די חמוד" ואני
בשלי:"הממממ" בחולמנות. ואז במחץ הוסיפה:"משעמם למדי" בהיתי בה
בתרעומת: "אינך רואה את  פירס ברוסנן לפניך?? האם את עיוורת עד
כדי כך?" דניאלה חייכה :" אולי קצת שון קונרי" ואז שתקה
והוסיפה:"אז מה, מתי את הולכת אליו ומציגה את עצמך?"  החרשתי.
אני והפה הגדול שלי. למה אני תמיד מבטיחה דברים, אם אחר כך אין
בכוונתי לקיימם? השאלה חלפה בראשי והופ התמוססה  ונעלמה.
השבתי:" כדי, להציג את עצמי ולעשות זאת בצורה שלא תחשב דבילית,
דורשת מעט תיחכום, דניאל." "תיחכום שיש לך" השיבה.
"אולי, אבל אם נניח אלך למסעדה הזו, אצטרך להזמין לעצמי מקום,
לא ככה סתם וזה עולה כסף שאין לי כרגע" דניאלה החרישה
ואמרה:"כרצונך." אחר הביטה בשעונה ואמרה:"טוב, צריך ללכת כבר,
עוד מעט מתחיל השיעור בקומפילציה, לא בא לי לאחר" התעצבתי,"את
צודקת , בואי נלך"
כל הדרך בחזרה לכיתת הלימוד, חשבתי על מושא הערצתי והבנתי שאם
רוצים משהו צריך להשיגו ולכן, בעוד שהחברה נכנסים לכיתה, חזרתי
בריצה לכיוון המרכז המיסחרי בסמוך לקמפוס. מתנשמת עמוקות,
פניתי למיסעדה התיאלנדית......