Start of Lennon buffer: Sat Aug 31 03:34:21 2002
Session Ident: Lennon
(Lennon@-irc-12003.dialin.huji.ac.il)
<Lennon> דביייייייייייי! מה נשמע?
הכל טוב, מה אצלך?
<Lennon> בסדר.
מה עשית היום?
<Lennon> כלום.. סתם על המחשב, ולמדתי קצת... וזהו :)
אחלה... מחר בבוקר אפגש עם אלכס
<Lennon> אווווקי... איפה? :)
בפארק דניה. לא רוצה שיבוא אליי.
<Lennon> למה לא?
סתם, לא רוצה... לא נעים וזה
<Lennon> טוף
חפיף.... נעשה משהו מחר? יום אחרון לחופש וזה...?
<Lennon> לא יודע. נראה אם יתחשק לי ואם יהיה לי זמן
יש סיבה שלא יתחשק לך...?
<Lennon> יום לפני לימודים.. סתם
ירון, תקשיב
אני מדברת עם נתי עכשיו על המסיבה של יוגב. שאלתי
אותו אם היה אכפת לאנשים בכלל שאני כעסתי על כל העניין הזה.
אנשים אמרו שלא. כי דן, כביכול, דיבר איתי והבהיר לי את כל
העניין כבר, וכי אתה אמרת שהכל בסדר מבחינתי.
<Lennon> אם כבר, אז רק לנתי. אבל לא אמרתי לו את זה! אמרתי
שאת כועסת.
אוף! זה כל כך מעצבן
<Lennon> יו
מה יו?
<Lennon> את ממש שונאת אותי שלא התקשרתי אליך בזמן
ושלאף אחד מכל האנשים הללו לא היה אכפת!!!
<Lennon> אנחנו חוזרים לזה שוב, לאותו סיפור..
אתה יודע מה? אותי זה מטריד מאד! ועצם העובדה ששלושה
ימים אחרי זה אני עדיין ממררת מזה, אומרת שזה כן כואב לי!
<Lennon> ואת כן שונאת אותי! אמרת בעצמך!
ולא, אני לא שונאת אותך ואתה יודע את זה
<Lennon> אז למה כתבת "ושלאף", משמע שגם המשפט הקודם היה
רלוונטי?
כי אי אפשר להתחיל משפט בצורה מתבכיינת של "לאף אחד
לא אכפת ממני". וכן, אני קצת כועסת על זה.
<Lennon> דן אמר שהוא דיבר איתך?
הוא אמר את זה לנתי. ולכולם, למעשה
<Lennon> אז הוא מגעיל...
<Lennon> אבל למה את כועסת עליי שאני לא הודעתי לך בזמן ועל
נתי לא?
למה שנתי יודיע לי? לך יש מחויבות יותר.
<Lennon> טוב.
לכבוד מה עכשיו אתה כועס עליי?
<Lennon> למה שאכעס?
אני לא יודעת. תגיד אתה לי.
<Lennon> לא יודע
אם תגיד לי אז יהיה הרבה יותר קל. גם אתה וגם אני
נפרוק כעסים
<Lennon> אין לי שום כעסים לפרוק
אז למה אתה מתנהג כאילו כן?
<Lennon> את יכולה כמובן לפרוק מה שאת רוצה
טוב. אז אני אתחיל
אני חושבת שדן הוא אחד האנשים הכי נוראיים שהכרתי. מה
שהוא עשה כל כך לא פייר! וזה כל כך מכעיס!
<Lennon> מה הוא כבר עשה?
הוא ידע שאני מארגנת את המסיבה ביום רביעי. והוא
עדיין ארגן אותה
<Lennon> איך הוא ידע? אציין לפרוטוקול שאני לא ידעתי שזה
ביום רביעי
אני דווקא די בטוחה שאתה ידעת שזה ביום רביעי.
<Lennon> לא. ידעתי שזה מתישהו בשבוע הבא.
דן ידע שאני ועוד רבים לא יכולים לבוא באותו יום, הוא
עדיין בחר לארגן את זה אז.
<Lennon> מי לא יכל? תראי, גם לא תמיד אפשר למצוא יום שמתאים
לכולם
אף אחד מהם לא עשה כלום. כולם הלכו אחרי הפיפס הקטן
הזה.
<Lennon> שיבושם להם
שיבושם להם?
<Lennon> ודי לכעוס בכלל. נגמר!
אכן זוהי הטובה שאני מקבלת מאותם אנשים נחמדים !
ירון, אם יש משהו על ליבי, למה אתה משתיק אותי?
<Lennon> כי אין סיבה שעדיין תצעקי על זה. הבנו הרי שדן לא
נחמד.
אני נורא נפגעתי. אני מאמינה שבמקום להשתיק, אתה יכול
גם לעזור לי לעבור את זה. ואם לא זה - אז לפחות להקשיב. זה עד
כדי כך מוגזם!?
<Lennon> יו, אבל את סתם משתגעת
אני שפוייה לחלוטין, תודה על הקרדיט. זו רק המקלדת
שסובלת.
<Lennon> רואים..
<Lennon> דבי, את לוקחת יותר מדי קשה דברים שלא צריכים לצאת
מפרופורציה בדרך הזאת - את אמרת - אכן זוהי הטובה שאני מקבלת
מאותם אנשים נחמדים ! תביני, אמרו לשאר האנשים שיש מסיבת
הפתעה, הם באו. ודן מטריד אותך? דן אידיוט. ואין מה לעשות. הוא
החליט את שלו
אבל אתה לא חייב להשתיק אותי! ככה - "די, נגמר". כי
זה לא נחמד בכלל! ואני מצפה שתקשיב לכל הבולשיט שיש לי להגיד.
יש פתגם שאומר - צרה של אחד, לא משנה מהו גודלה, שווה לצרתו של
השני גם אם היא פי שניים מגודל הראשונה. וזה מובן שלך זה לא
מפריע כמוני. אבל לי זה כן.
<Lennon> דבי, אני מרגיש כמו אבן שהולכת להתפוצץ
והמעט שאתה יכול לעשות - זה קצת לעזור לחברה שלך. אם
לא - אז לפחות להקשיב.
<Lennon> הרי הדרך היחידה שבה אני יכול לעזור לך זה להקשיב
ולמה אתה מרגיש כמו אבן?
<Lennon> כי אני כבר מבין ורואה את הכל. ואת עדיין ממשיכה
עוד ועוד ומאשימה את דן ואותי. בסדר. שמעתי מספיק..
טוב. אז מה מפה? פשוט שותקים?
<Lennon> לא. למה?
כי אני לא יודעת
<Lennon> תשמעי, מה שהוא עשה זה בלתי נסלח, אבל אין מה
לעשות
לי אישית נורא עצוב. הכל הוא בר-סליחה. אבל לא
בר-שכיחה.
<Lennon> תגידי לי משהו, למה שהם היו מקפלים את הבאסטה
ומצטרפים למסיבה שלך במקום? זה לא אותו דבר?
למה? כי אני כבר מדברת אתם כמה ימים. גם באותו זמן,
כששאלתי אותם (דן ושות') האם הם מארגנים משהו, והם אמרו
שבפירוש לא. והם גם עשו ליוגב בדיעבד מסיבה מחורבנת לחלוטין...
וגם הרסו את כל התכנון שלי. מה שגרם לי להבין מי הם אותם
אנשים, שחלקם ידעו שאני מארגנת מסיבה, וכמעט כולם ידעו שאני לא
יכולה לבוא,ומאידך - אף אחד מאותם אנשים לא פצה פה.
<Lennon> ואם את רוצה לריב, תלכי לדן...
ואם אני רוצה שמישהו יעודד אותי - אלך לחבר שלי. לא
כך?
<Lennon> את לא שמה לב שזה חוזר על עצמו? ושאני כבר לא יכול
לעודד אותך?
לא, אני לא שמה לב לזה. אני בקושי פונה אליך בדברים
שקשים לי.
<Lennon> שוב, את מאשימה את האנשים בכפיות טובה
עם הרוב אני מתמודדת לבד.
<Lennon> שוב, כמה שאני לא אומר שדן טעה, את ממשיכה להגיד
שהוא טעה. הוכחת את הנקודה שלך בפניי. דבי, הוא חרא
הוא ממש לא נחמד!
<Lennon> נכון. אבל מנגד, תשימי לב שגם את לא
אני לא מבינה מה עשיתי שגורם לי להיות לא נחמדה
<Lennon> א. את מאשימה אנשים תמימים בכפיות טובה, אף על פי
שבטח הניחו שאת ידעת על המסיבה והיית באה והכל, אילו רק יכולת
ומה שמנע ממך זה התחייבויות קודמות
אני האשמתי את דן, שארגן את זה דווקא אז, בכוונה!
<Lennon> לא לא. את האשמת גם אנשים אחרים
ואת שאר הנחמדים שבחברה, פשוט מאד מאד הודיתי להם.
<Lennon> שידעו שאת מכינה מסיבה, אבל לא אמרו כלום. הודית
להם בציניות
חשבתי שהחבורה הזאת שונה במובנים הללו. שאיכשהו תפסתי
לי מקום שווה ערך טיפה יותר גבוה מאשר היה פעם.
<Lennon> כמובן שהם כולם ככה... את לא מוציאה את הענין
מפרופורציה?
אני לא חושבת שאני מוציאה הכל מפרופורציה.
<Lennon> כמובן
אתה מוכן לא להיות ציני איתי?
<Lennon> טוב. בסדר.
אוף. למה אתה לא מאמין לי?!
<Lennon> לא אמרתי את זה
אני לא באה לתרץ את עצמי בכלל!
<Lennon> בסדר
למה אתה כזה?
<Lennon> אני לא יודע למה את חושבת עכשיו שאני לא מאמין
לך..
"בסדר". "טוב". אין לך יותר מה לומר לי?
<Lennon> דבי, הוא חמור.
זה פיכח אותי. זה החזיר אותי לאותן פרופורציות שאולי
קצת חבל שעזבתי. בנוגע לחברה, וכל אלו.
<Lennon> למה אחרים לא חושבים ככה על החברה?
חשבתי שאלו אנשים אחרים.... שעכשיו ניתן לסמוך
עליהם... לא כמו אנשים מהעבר, אתה יודע... ועכשיו זה רק כזאת
סטירה בלחי שהחזירה אותי על דרך הישר. וזה לא נכון שאנשים
אחרים לא חושבים ככה על חברה - כי דווקא אני מכירה כמה שכן.
וחוצמזה - זה משנה? אני ישות בפני עצמי! זה מטריד אותי, לא
אנשים אחרים.
<Lennon> כי הסיפור הזה חוזר על עצמו כל הזמן! פעם אחת את
כועסת על החברה וחושבת שהם תוקעים סכין בגב. אחר כך את מתיידדת
איתם שוב. ואז זה קורה שוב!
אוסקר וויילד אומר - חברים טובים תוקעים סכין רק
מלפנים....
אז לכן אני נורא כועסת! גם עליהם, גם על עצמי! ובמקום
לבוא ולבקר אותי, אתה, דווקא מכל האנשים, יכול להיות שונה!
<Lennon> מנסה לגרום לזה לא לקרות שוב.. את רוצה שאני אצדיק
אותך?
לא
<Lennon> אז מה כן?
אני רוצה טפיחה על השכם, ושתגיד שזה לא נורא כי אתה
פה ושאתה לא כמוהם! לא שתבקר אותי.
<Lennon> מי זה "כמוהם"?
כמו אלו שכן תוקעים סכין בגב...
<Lennon> זה סובייקטיבי. אפילו אני יכול להמנות איתם...
למה?
<Lennon> לפעמים אני יכול להתנהג כמוהם
האם אתה מתנהג כמוהם? כל אחד יכול. אך האם עושים את
זה?
<Lennon> לא יודע. למשל, זה שלא התקשרתי אליך בערב...
אם אתה מפרש את זה בתור משהו שתוקע סכין בגב, מה עוד
לי יש לומר
<Lennon> רגע, זה לא?
יש אכזבה. ויש אכזבה יותר עמוקה. זה אכן סוביקטיבי.
<Lennon> טוב... אבל אנשים צריכים לדעת איפה עובר הגבול
איפה הם תוקעים סכין אצל אחרים
<Lennon> לדעתי עברתי אותו
זה די משהו בסיסי.... עברת אותו? מה הכוונה?
<Lennon> אם הייתי מודיע לך ביום שלישי, אולי היית מצליחה
לעשות משהו
אולי. ואולי לא. זו לדעתך תקיעת סכין בגב?
<Lennon> תראי... אני ידעתי שאת מארגנת. ועם זאת, לא טרחתי
להודיע לך בזמן. דחיתי את זה קצת.
כולם עשו את זה. אתה רואה, זה רק מראה כמה שאי אפשר
יותר בעולם שלנו לסמוך על אף אחד. אבל למה עשית את זה?
<Lennon> כי חשבתי שאדבר איתך בלילה, אז זה לא ישנה
אבל אני לא כזאת מובן מאליו!
<Lennon> הא?
שזה תמיד קטע של - אני אדבר עם דבי אחר כך, דבי תחכה
לי גם ליותר מאוחר... דברים כאלו! וכבר די מטריד אותי שאני ככה
יושבת ומחכה פה, ככה סתם.
<Lennon> אבל את לא
אז למה אתה לפעמים גורם לי להרגיש ככה.... :(
<Lennon> אני עושה את זה גם עם אנשים אחרים... לא בכוונה
דווקא. פשוט יוצא ככה...
אבל אני ה-חברה שלך... זה לא אמור לצאת ככה!
<Lennon> ואם אני עושה את זה לחבר הכי טוב שלי?
גם זה לא אמור לקרות
<Lennon> זה קורה, אין מה לעשות. ואנשים לומדים לחיות עם זה.
כמו שאני לומד לחיות עם זה.
והמצב האידיאלי, כפי שאתה ניסית להסביר לי כשהתחלנו
לצאת, הוא שהחבר שלך יהיה גם החבר הכי טוב שלך. כלומר, שאני
החברה הכי טובה שלך באותה מידה. ופעם זה היה. ועכשיו זה לא.
<Lennon> מי אמר?
אני לא מרגישה ככה יותר
פעם היינו מדברים... נניח, על אבא שלך וכל מיני
דברים... אתה סיפרת לי דברים
<Lennon> כבר לא נותר לי לספר
כמו על איך שביומולדת שלך נשארת בבית הספר, אתה
יודע... על איך שחזרת הביתה ועל איך שהמיטה שלך היתה מלאה
במתנות
<Lennon> אני יודע
אני מאמינה שכן נותר לך מה לספר. כל יום קורים לך
מליון דברים חדשים
<Lennon> לא שאני יכול לחשוב עליו
ואתה כבר לא חולק איתי...
<Lennon> דווקא לא. דבי, החיים של משעממים עכשיו. כלום לא
קורה לי... ומה שכן קורה, אני מספר. ואני לא צריך לתרץ את
עצמי
אתה בכלל לא. אבל זה לא אותו דבר... למה אנחנו רבים
עכשיו בכלל?
<Lennon> לא רב
וגם נניח, זה שאתה לאחרונה לא רוצה להיות החבר הכי
טוב שלי. בימים האחרונים כשהתעצבנתי על המסיבה שדן ארגן. אתה
לא רצית לשמוע... רק כעסת עליי בחזרה.
<Lennon> ממש לא. ואת שוב מעוותת את זה
אני לא מעוותת כלום
<Lennon> ומכניסה לי מילים לפה
אני אבל מרגישה ככה
<Lennon> כמובן שכל הזמן אני רק כועס עליך בחזרה...
ברור שלא. אבל אתה גורם לי להרגיש ככה
<Lennon> אם את רוצה שאסכים ואצודד בך בכל, אני אכין לך בובה
בדמותי שתטפח לך על השכם כל הזמן. לא תמיד אני מרגיש בדיוק כמו
שאת מרגישה
מה נראה לך?
<Lennon> מה לעשות, זו תכונה מסריחה שלי
זה קורה אבל כל כך הרבה.. ואני לא מבינה מה עשיתי
שגרם את זה
<Lennon> כלום. פשוט לא תמיד אני מרגיש כמוך
לא חובה. אבל יחסי אנוש תלויים בתמיכה הדדית... אם זה
לא שם...
<Lennon> דבי, אני לא מסוגל להסכים עם בן אדם ולטפוח לו על
השכם אם זה לא מגיע לו. לא אסכים עם בן אדם כחלק מהצגה
אתה באמת ביקשת ממני לוותר על כל האידיאולוגיות שלי.
<Lennon> מתי?
כשאמרת לי ששגיתי כשדיברתי עם אלכס. וכשאמרת שאני
צריכה להפסיק להיפגש עם כל החברים המשותפים שלנו.
<Lennon> אני לא מאמין. דבי, לא אמרתי לך לוותר על
אידיאולוגיות. אמרתי לך, שאת יכולה לשמור עליהן גם בצורה אחרת
בשבילי אלו אידיאולוגיות
<Lennon> גם אני אידיאולוגיה ששברת אותי בצורה יפה מאוד
כל ה"חברים המשותפים" שאתה טוען שאני רק לידם. תבין,
הם לא חברים שלי, כי אתה החבר שלי.
<Lennon> למה הם לא חברים שלך?
הם חברים שלי בזכות עצמי, ובזכות עצמי בלבד. אף אחד
מהם לא היה חבר שלי משום סיבה אחרת. אלו לא אנשים ש"עבדתי
עליהם" אי פעם, או שהלכתי לידם עם שלט "דרוש ידיד".
<Lennon> אבל הדרך שבה את מוצאת אותם היא מקסימה
מה? על ידי זה שאני מכירה מעגלי חברה חדשים? איך עוד
אתה אמור להכיר אנשים אחרים?
<Lennon> לא, ע"י זה שאת יושבת איתם עד מאוחר ומדברת איתם,
במקום כמו כל בן אדם נורמלי שהיה עושה עם מישהו שהוא בקושי
מכיר, שומר את זה לפעם אחרת. תגידי לי משהו, אם מישהו ברחוב
ייגש אליך ויגיד לך שהוא רוצה שתקשיבי לו ויחזיק אותך עד 6
בבוקר, את תסכימי?
אם המישהו הזה - אלכס - רוצה אוזן קשבת, אני אאזין
תמיד.
<Lennon> אני לא אמרתי שזה אלכס
אם זה מישהו שאני סומכת עליו, ואני יודעת שזה כזה דבר
חשוב... ירון, אני לעולם לא אקטע אותך אם תגיד משהו שכזה
<Lennon> כבר קטעת אותי פעם. לא בדיבורים
בתור אחת שכבר נפתחה בפני אנשים, וכבר חשפתי את אותן
מגירות אפלות שיש לי בלב.. אני יודעת כמה זה קשה.
<Lennon> ואני רוצה ללכת לישון עכשיו
אני רוצה שנמשיך לדבר. אסור לסיים שיחה לא מלובנת.
<Lennon> אפשר בהחלט
לא נכון
<Lennon> אם את רוצה, נמשיך היום בהמשך היום
שנינו רק נכעס יותר
<Lennon> זה עוזר לחשוב. אולי אחד מאיתנו או שנינו נחזור
ונגלה שאין על מה לכעוס, שטעינו בעצם
טעינו במה?
<Lennon> במה שעשינו ואמרנו
<Lennon> תדברי עם אלכס בבוקר, אם את רוצה. תשאלי אותו
לדעתו, אם את מעוניינת. ואחר כך נדבר
מה לשאול?
<Lennon> מה שאת רוצה!
על איזה נושא?
<Lennon> זה את הולכת לדבר איתו.. מה שתראי לנכון
יש לו משהו לבשר לי...?
<Lennon> כמובן. אני נפרד ממך דרך אלכס. ברור!
רציני?
<Lennon> לא יודע מה יש לו לבשר לך. יוווווווווווווווו! את
כאילו כבר לא מכירה אותי..
אני מכירה אותך היטב
<Lennon> את אפילו לא מבינה מה אני אומר
אני לא בנויה לציניות שכזו. אני באמת לא מבינה מה אתה
אומר. על מה אני צריכה לדבר עם אלכס?
<Lennon> אני לא אמתי שאת צריכה. אוף!
אוקי, אז מהתחלה
<Lennon> "אם את רוצה"
<Lennon> "אם את מעוניינת"
<Lennon> "מה שתראי לנכון"
<Lennon> תלכי להתייעץ איתו, זה הכל
<Lennon> די, עייפתי
להתייעץ על מה?!
<Lennon> על מה שאת חושבת ואומרת לי עכשיו. לילה טוב, דבי
על זה שאני מרגישה שמשהו השתנה אצלך, באיך שאתה אוהב
אותי?
אל תלך עכשיו. זה לא הוגן מצדך.
<Lennon> אני רוצה ללכת. למה?
כי אתה לא יכול להשאיר אותי ככה באוויר.
<Lennon> את באוויר?
אנחנו התחלנו לדבר. אנחנו בקטע עדין. אל תלך עכשיו
<Lennon> ועכשיו נעשה הפסקה
אנחנו עוד נשבור את הכלים.
<Lennon> אני כבר בדרך לשבור. בסך הכל אמרתי שאם את רוצה את
יכולה לדבר עם אלכס
מה הכוונה?
<Lennon> מה לא ברור?
אני אלך, לא כי יש לי על מה לדבר איתו אלא כי הוא
רוצה לדבר איתי.
<Lennon> בסדר. את רוצה, תעשי את זה. את לא רוצה, לא צריך
אעשה מה? מה זה "זה"?
<Lennon> להתייעץ איתו
על מה להתייעץ?
<Lennon> וואי! על מה שאת רוצה. דבי, אני לא מדבר ספציפית
אני לא רוצה להתייעץ איתו. טוב לי לדבר אתך.
<Lennon> מסתבר שלא
אין לי על מה להתייעץ איתו. לך יש?
<Lennon> ואני רוצה לישון עכשיו. אם את מרגישה שיש לך משהו
על הראש, את יכולה ללכת להתיעץ גם עם מישהו אחר
ירון, שאלה. אתה עדיין אוהב אותי?
<Lennon> אני לא יודע
למה?
<Lennon> בגלל כל הדברים האלה. למשל, לכעוס עלי בגלל מה
שאני.. זה הרי לא חדש לך
אני לא כועסת על זה בכלל.
<Lennon> את כועסת. דבי, את כעסת למשל שלא התקשרתי
לא הייתי יוצאת איתך מלכתחילה לולא הייתי אוהבת את
אותם דברים בך. אבל אני מרגישה שזה כבר לא אותו דבר אצלך. שאתה
לא רוצה להשקיע, שאתה לא רוצה לדבר לפעמים...
<Lennon> אל תשימי את זה באותו משפט. יש הבדל ענקי
לא, אני לא כועסת מן הסתם על זה שלא דיברנו פעם
בטלפון! בסדר, דברים קורים. אבל אהבתך תלויה בדבר, אם אתה אומר
שאתה לא יודע האם אתה אוהב אותי...
<Lennon> אני לא יכול לאהוב אותך באש ובמים, לא חשוב מה
תעשי
אתה לא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך
<Lennon> גם אפשרי
אפשרי ונכון, זה מה שאתה אומר בעצם.
<Lennon> זה בגלל שיש הבדלים בינינו. את מקבלת אותי עם מה
שאני עושה. ואני מקבל אותך עם מה שאת עושה
הבדלים לא נעלמים למערכת יחסים של 10 חודשים, ואז
חוזרים פתאום
<Lennon> השאלה היא, איפה וכמה זה פוגע בנו. לא תמיד אוכל
לסבול מעשים שאת עושה
ואני לא תמיד דברים שאתה עושה
<Lennon> יפה
נמאס לי להיות המובן מאליו שלך, זאת שאם לא מתקשרים
אז היא תבין... אבל מה לעשות אף אחד לא מושלם. ולומדים גם
לאהוב את אותם דברים
<Lennon> נו ברור שככה אני מתייחס אליך. זה הכל בכוונה. דבי,
את לא מובן מאליו
ביקשתי פעם אחת, בבקשה אל תהיה ציני עכשיו. אני
לפעמים כן מרגישה ככה.
<Lennon> אבל את צריכה לדעת יותר טוב מזה
שאם אתה הולך לאיזה סרט עם מישהו אחר - אז אני אבין,
כי איתי אפשר לראות סרט אחר. וכל מיני דברים כאלו
<Lennon> ואני לפעמים מרגיש כמו סמרטוט, אז מי מאיתנו יזכה
בתור מלכת היופי?
ממזמן כבר גרמו לי לחשוב שאולי אני לא כל כך
מיוחדת...גם אני מרגישה לפעמים כמו סמרטוט
<Lennon> דבי, את הפכת לאחת מהחבר'ה
ויש בזה משהו רע? הרווחתי את זה בזכות עצמי בלבד!
נהפוך הוא, אתה צריך להיות שמח בשבילי. לא שמח, אלא מאושר
<Lennon> ובאותה מידה גם גזרת את זה על עצמך
<Lennon> אני שמח. אבל זה גורע מהמיוחדות שאת רוצה
מה בדיוק גזרתי על עצמי
<Lennon> שהפכת לאחת מהחברה
ואני לא מבינה איפה זה גורע.
<Lennon> ולכן את פחות מיוחדת
אין כזה דבר
<Lennon> כי את חלק מהחבורה. כמו כל אחד אחר
מיוחדת זה איך שהלב מרגיש. ירון, כשאתה לבד, ואתה
מתגעגע למישהו. הכוונה היא, כשאתה סתם עצוב כזה, ולבד והכל,
ואז אתה חושב על מישהו ספציפי... ופתאום הלב שלך מתחמם ואתה
מאושר. בלי קשר לכלום... זה מה שנקרא, שאותו מישהו מיוחד. וזה
לא קשור, לכל שאר האנשים ההם. נהפוך הוא. ככה גם אתה ואני
נפגשים לעיתים יותר קרובות. אבל הרבה זמן אפילו לא הראית שאתה
חשבת עליי, באותה פעם שהיית לבד, ואז הלב שלך התמלא בכל כך
הרבה חמימות....
<Lennon> את חושבת שאני מתנשק עם כולם? ומחבק אותם?
לא
<Lennon> ורואה איתם סרטים בלילה?
אבל אני מרגישה שלפעמים זה רק קונוטציה מינית.
<Lennon> וישן איתן מחובקים?
לא
<Lennon> כמו בלילה האחרון שישנת אצלי והיינו מחובקים?
אבל לא בזה מתבטאת האהבה... כלומר, גם רק להקדיש את
עצמך לאדם כזה שתחבק כל הזמן.... אבל זה גם באותו רגש מחומם...
ואותה מחשבה לפעמים
<Lennon> את מבלבלת אותי
למה?
<Lennon> כי את מעמיסה על המוח שלי יותר מדי, מאוחר מדי
בלילה..
אבל ירון, אנחנו לא יכולים לסיים כך
<Lennon> דבי, אני לא יכול להמשיך
למה
<Lennon> כי אני עייף
אני רוצה לשאול אז שוב, כי אין טעם שתישאר אם אתה
רוצה לישון, ותענה לי בכנות - האם אתה אוהב אותי?
Lennon תוהה על קנקנו של עולם
כלומר?
<Lennon> כלומר, אני חושב.
אתה אבל גם לא יודע להגיד בבטחה... ובכן, זה אומר לי
הכל...
<Lennon> לא לא. אני פשוט חושב. על פשרות וכו'
פשרות? כלומר?
<Lennon> האם אני מסוגל לקבל אליי אותך, או שזה יותר מדי
בשבילי
אני רוצה אז להבין מה השתנה
<Lennon> האידיאולוגיות שלך חזקות משלי...
כי 10 חודשים לא הולכים ברגל! על הרבה דברים כבר
ויתרתי אתך... על הרבה אידיאולוגיות. ואתה לא יכול כך לבוא
ולשפוט
<Lennon> מה?! ממתי?
מאז ומתמיד
<Lennon> על איזה אידיאולוגיות?
הפעם הראשונה שלי.
<Lennon> :((
<Lennon> לעולם לא אסלח לעצמי על זה..
עליה בכיתי לילות רבים
<Lennon> אני יודע.. ואני מצטער... מאוד מאוד
על איך שכל חיבוק, שאצלי גם לרוב מבקש יותר מאשר סתם
להחזיק מישהו בידיים, אלא רוצה גם תמיכה, מסתיים לרוב אצלך
במישוש איפה שהו
<Lennon> אני כבר לא עושה את זה! לא מעז אפילו!
על איך שבך אני ראיתי יותר מאשר מאהב, אלא חבר נפש
אמיתי. אחד שסמכתי עליו בעולם המזורגג שלנו, בזה שאסור לסמוך
בו על אף אחד. וכן, על הרבה דברים ויתרתי. כי אני התאמתי את
עצמי לך. מחקתי הרבה דברים שרציתי.
<Lennon> למה דווקא עליי ולא על אף אחד אחר?
למה? כי אותך אני אוהבת.
<Lennon> אז זה אומר שעל אחרים אי אפשר לסמוך ורק עלי כן?
וכשעצוב, ויש את אותה הרגשה שחושבים על מישהו ורק אז
הלב מתחמם - אז זה היית אתה. אני לא יודעת מה עשית שזכית לזה
<Lennon> ואני לא אומר שאת לא היית אותה אחת בשבילי
אתך הקרבתי הרבה דברים
<Lennon> ואני הקרבתי איתך..
סמרטוט? אני גם לפעמים מרגישה כך
<Lennon> גם אני. אבל לעתים הסליחה, זה מה שעושה את זה לכל
כך חזק. זה שלומדים לחיות עם זה, כי יש דברים יותר חשובים
וזה הגיע למצב שכבר ביקשת ממני לוותר על עוד אנשים
שאני בקשר איתם, וכבר לא להיות
אני.
<Lennon> לא נכון! לא אמרתי את זה
ירון, תקרא לזה אינטנסיביות, תקרא לזה אהבה, קטעים
מטופשים כמו לדבר קצת בטלפון או להפגש יותר, אלו דברים שתמיד
היו עושים אותי למאושרת. ואתה יודע את זה היטב. ובשלב מסויים
אתה גרמת לי להרגיש שאני כבר לא כזאת. ובכל פעם כשאנחנו כן
היינו נפגשים -
<Lennon> אל תגידי את זה..
זה היה שאני הייתי נותן לך חיבוק אמיתי, חיבוק של כמה
שאני שמחה לראות אותך... אבל אצלך זה סימן למשהו אחר. לא, אני
לא אגיד את זה. אבל אתה יודע ששנאתי את זה.
<Lennon> כן.. וזה כבר לא ככה
שנינו הקרבנו
<Lennon> תשימי לב מה הולך בינינו בזמן האחרון! אנחנו נפגשים
ומדברים. לא עושים דברים שובבים..
שנינו סמרטוטי אהבה, תקרא לזה. אבל זה כבר כואב. כי
אני מרגישה שזה רק חד סטרי.
<Lennon> דבי, לפעמים אני מרגיש שלא היית מוכנה לכופף קצת את
האידיאולוגיות שלך בשביל אותה אידיאולוגיה אחת שהיא אני...
אני לא מוכנה לכופף אידיאולוגיות?!?! ירון, על כל דבר
שהקנה לי שמץ הכי קטן שבעולם של כבוד עצמי אני ויתרתי למענך!
<Lennon> לא נכון. את חסרת כבוד עצמי עכשיו לחלוטין?!
לא, אני לא חסרת כבוד עצמי. וגם אתה לא כזה מסכן וללא
אידיאולוגיות
<Lennon> דבי, שאלה. באמת טוב לנו ביחד?
אני הייתי מאושרת. עכשיו אני לא יודעת.
<Lennon> גם אני
אז מה לעזאזל קרה?! מה לא היה טוב? לא נתתי את עצמי
יותר מדי!?
<Lennon> לא, זה לא העניין
או לא הייתי שם כשהיית צריך? לא יכולתי להפגש כשאתה
לא?
<Lennon> לא! חצינו את הגבול, זה הכל
או פשוט לא הענקתי לך מספיק ממני? אני לא מבינה איזה
גבול!
<Lennon> יו, את יודעת שלא
אין גבול במערכות יחסים!
<Lennon> לא על זה אני מדבר. אני מדבר על זה שנהיית אחת
מהחברה כאילו
אז אני לא מבינה על מה. אין בזה שום דבר רע!
<Lennon> ובאופן טבעי, התחלתי להתייחס אליך כאחת. התחלתי
להתייחס אליך כאחת.
זו כבר לא הבעיה בזה שרכשתי חברים. ירון
<Lennon> אילו חברים אבל? יש הבדל.. כן?
סשה, נתי... זה מפריע לך? במה?
<Lennon> אלכס
ואלכס. נהפוך הוא - אם הם חברים שלך - אתה חייב לסמוך
על כולם
<Lennon> יווווו! זה לא העניין
נראה לך שזה פוגע בך בדרך כלשהי?
<Lennon> די כבר עם זה
נראה לך שהייתי עושה משהו שהיה פוגע בך?
<Lennon> את עשית כבר, אבל לא חשוב. דבי, העניין הוא שאת אחת
מהחברה. זה הכל
אני מנסה להתאמת ולהבין מה.
<Lennon> זה כמו חבורה עליזה ונחמדה כזאת. ולכן אני מתייחס
אליך יותר כמו אחת מהחברה ולא כמו חברה
אז אני אחת מהחברה שהפעם הראשונה שלך היתה איתה. אז
זה העניין?
<Lennon> את מבקשת יותר תשומת לב. יותר הקשבה
כי זה מה שהולך עם חברה
<Lennon> איכשהו, זה פשוט נהיה מוזר אצלי. זה הכל. אוף. אני
אפילו לא שולט בזה
אתה לא תמיד רוצה לשלוט
<Lennon> זה את אומרת
זה מה שאתה אומר לי! האם ניפגש מחר? אם יתחשק לי.
יכול להיות שזו רק אני שחיה באופוריה, אבל חברה שלך צריכה
להיות משוא עיניך, תמיד! כפי שאתה היית
<Lennon> דבי, אני מאמין בכך שחברה לא צריכה להיות משוא
עיני... לפחות לא בגיל הזה. יש לי גם חיים חברתיים אחרים חוץ
מזה. ואת החיים שלי עצמי לבדי, מעל לכל
כל מי שאתה אוהב לה שאתה אוהב אותה צריכה להיות ככה.
לא משנה הגיל.
<Lennon> ועבורך, אני הייתי גם חבר וגם חלק מהחיים החברתיים
מלבד החבר
אתה היית ה-חבר. בה' הידיעה.
<Lennon> גם אני לא מרגיש שאת נפגשת איתי יותר..
איך אתה יכול להגיד דבר שכזה?!
<Lennon> אני לא
את הכל פיניתי בשבילך.
<Lennon> ואני חוזר בי מדבריי... אז זה הולך בינינו ונפסיק
לריב עכשיו?
מה הולך בינינו?
<Lennon> אנחנו:)
ירון
<Lennon> אה, לא יזיק לי לחבק אותך עכשיו...
אני אמרתי לך לפני הרבה זמן, שברגע שלא תאהב אותי
יותר - אז תגיד וניפרד. כי אני לא רוצה להיות בקשר חד צדדי.
אני לא רוצה לאהוב בלי שיאהבו אותי ואני לא רוצה להיות רק זאת
שנותנת. והיום, שאלתי אותך פעמיים האם אתה אוהב אותי. התשובה
היתה איטית, לקח לך זמן. ואחרי זה, זה היה משהו שתלוי בדבר.
בהתחלה זה היה תלוי בזה שאני נפגעתי מדן,
<Lennon> לא נכון..
אחרי זה, זה היה האם נגיע לפשרה. אתה לא אוהב אותי
יותר. וזה כואב.
<Lennon> לא!
זה נכון
<Lennon> לא!
זה באמת כואב
<Lennon> אבל זה לא נכון..
אז אם זה לא נכון, למה אתה גורם לי להרגיש ככה? אתה
כבר לא גורם לי להרגיש מיוחדת
<Lennon> ואתמול?
במקום להגיד שאתה אוהב אותי, אתה אומר כמה שאתה
סמרטוט. ואני לא? תאמין לי שאני יותר. ואתמול? אתמול מאד
נהניתי.
<Lennon> תפסיקי לסובב דברים.. ו?
אבל כל היום, אתה לא הסתכלת לי בעיניים אפילו פעם
אחת. זה כבר קשה. תשאל אפילו את אבא שלך - כל הזמן רק הסתכלתי
עליך...
<Lennon> אני לא מאמין שאת אומרת את זה.. שכל היום לא
הסתכלתי לך בעיניים?
הטון שלך כבר לא זהה כשאתה מדבר איתי
<Lennon> אז את אומרת שאני לא אוהב אותך יותר? :(
אני לא יכולה להגיד כזה דבר.
<Lennon> ואני לא שמתי לב לשינוי בטון.....
האם אתה אוהב אותי עדיין?
<Lennon> אני חושב שכן
אתה חושב. אתה לא יודע
<Lennon> אם אגיד לך ככה שכן, את לא תאמיני לי. כי את לא
יודעת שאני כן משתדל ואת פשוט לא רואה.. להגיד שלא הסתכלתי לך
בעיניים..
אין לך מושג כמה האמנתי לך בכל העשרה חודשים
האחרונים, יותר מאשר האמנתי לכל אחד אחר
<Lennon> לא כשראינו כוכבים, לא כשרקדנו... לא כשאכלנו,
כלום! לא מאמין שאמרת את זה... וזה נכון!
זה נכון?
<Lennon> את פשוט כבר בוחרת לראות את זה כאילו אני כבר לא
אוהב אותך. וכן
באמת, ירון?
<Lennon> אני לא מאמין שאת באמת אמרת שלא הסתכלתי לך בעיניים
כל הערב
ככה אתה רואה אותי? ככה אתה מכיר?
<Lennon> מי אמר לך שהעיניים שלך נהיות ירוקות?!?!?!
אתמול, בערב, אתה.
<Lennon> והייתי יכול לעשות את זה בלי להסתכל לך בעיניים?
לא, מן הסתם
<Lennon> דבי, גם לא אמרתי לך שאני מרגיש סמרטוט במקום שאני
אוהב אותך. דבי, אני לא יודע מה עשיתי, זה לא בכוונה. לא יודע
מה קרה
גם אני לא.
<Lennon> לדעתי לא קרה כלום. הטון שלי לא השתנה. אני עדיין
אותו אחד עם קול נורא שמדבר איתך, וצוחק מדי פעם..
אני מודעת לזה.
<Lennon> את מרגישה אחרת.. ועם זה, אני לא יכול להתחרות
אבל אם תקרא את השיחה שלנו מתחילת הערב, תראה רק כמה
כעסת עליי. ומה עשיתי סך הכל? באתי להגיד לך שאני מרגישה חרא?
<Lennon> כי את כעסת עליי כמעט על כלום. לא. את אמרת בעצמך
שאת כועסת עלי
לא כעסתי עליך, הבהרתי לך
<Lennon> שלא התקשרתי, כמה וכמה פעמים אמרת
כעסתי על דן
<Lennon> לא לא
ועל כל האנשים
<Lennon> את אמרת שאת כועסת קצת
לגיטימי, לא? גם אתה היית כועס
<Lennon> דבי, בואי נשכח וננסה שיהיה יותר טוב?
ואיך נעשה את זה הפעם? כבר באת אליי פעם שעברה, ושאלת
איך נעשה את זה? אני אמרתי שעם קצת חיבוק פה, ופגישה שם, ואמרה
קטנה פה... והכל פשוט קורס! ואני כל כך מפחדת
<Lennon> אמרת שזה לא מספיק..
כי אני בהחלט מרגישה ככה
<Lennon> גם אני
לא הייתי אומרת לולא הייתי מתכוונת לזה. כמו באותן
הפעמים שאמרתי משפטים בעלי 3 מילים....
<Lennon> :) בואי נקים את זה... נלך לישון, ונקום בבוקר
רעננים, ונזכור אחד את השני
אני לא יודעת עוד איך. אני מספרת לך על הכלב ההוא
בבית הכרם, בשכונה הישנה, ואתה מתעלם
<Lennon> אוי...
ואני כל כך בכיתי... ואפילו לא היית שם, אתה יודע,
סתם, לנגב לי את הדמעות.... וזה דבר שמאד כואב
<Lennon> אני יודע. והצטערתי על זה. וטעיתי..
אבל אתה ממשיך...
<Lennon> בקטע הזה עם המסיבה?
כן. וזה לא הוגן. כי בסדר
<Lennon> אבל כבר האשמתי את דן. יוווווווווווווו. כבר קיללתי
אותו לכל הרוחות
זה לא שאני מבקשת "פעם ראשונה" נוספת! או שניפגש
יותר! או שתגרום לי להרגיש יותר מיוחדת! אלא סתם... תמיכה?
חיבוק? ואם אני לא יכולה לבקש את זה יותר אז אני לא יודעת...
<Lennon> דבי, חלק מהתמיכה שאתן לך עלולה לכאוב. אבל לפעמים
היא לטובתך.. אבל אני משתדל להיות שם כשאת רוצה
אתה גם יודע היטב מה יכולה לא לכאוב
<Lennon> לשמוע כשאת צריכה, ולעזור כשאת זועקת.. אני יודע
אתה יודע מה הכי פגע בי, בכל מערכת היחסים שלנו?
<Lennon> ואני כל כך רוצה שתהיי פה עכשיו בשביל שאחבק אותך..
מה?
אז, כשהתחלתי להשתמש בגלולות. אין לך מושג כמה סבלתי.
כבר חטפתי מנת יתר מתרופות פעם, וזה היה אפסי לעומת זה... ואני
ביקשתי ממך, בכל לשון של בקשה שתהיה שם לעזור לי
<Lennon> אני יודע...
ואתה לא רצית. וזה כל כך כאב. כי אתה יכלת, ואתה לא
רצית
<Lennon> לא יכולתי!
זה לא נכון, ירון. יכלת להיות שם יותר. יכלת לנסות.
<Lennon> אני לא יכול להישאר עד ממש מאוחר בלילה. ואני לא
יכול להישאר בטלפון הרבה שעות. לא הייתי מסוגל
ואתה המלצת לי אז להפסיק עם זה, כי אתה לא מוכן להיות
שם יותר ממה שאתה.
<Lennon> עם כל הכאב. לא יכולתי. כי אני לא יכולתי!
אני זוכרת את המילה "מוכן".
<Lennon> זה אותו דבר
לא נכון
<Lennon> להגיד שאני לא יכול כי אני לא מרשה לעצמי..
מוכן זה גם רוצה. זה לא רוצה להיות שם. הסברתי לך את
זה.
<Lennon> אני כל כך רציתי.. לא יכולתי
אבל יש סדר עדיפויות. אני יודעת.
<Lennon> את חושבת שזה היה לי קל? אני סבלתי עם כל כאב שהיה
לך
תראו מי שמדבר! אתה רצית להפרד ממני, בסוף אותו
החודש.
<Lennon> פעם ישנו ביחד כשלקחת את זה וממש כאב לך ואני
טיפלתי בך ועשיתי מה שביקשת. ואני כבר לא רוצה!
אמרת שמצבי הרוח שלי גם היו גורם. וזה היה כל כך
אווילי
<Lennon> והגעתי למסקנה שטעיתי בגלל שהיית על הגלולות..
לעזאזל. אתה מכיר אותי כל כך הרבה חודשים. רק אז הבנת
את זה!? שאני בנאדם מסויים, שאני כזאת וכזאת?! באמת התלבטת איך
אני, ורק אחרי זה הבנת?
<Lennon> לא. אני יודע מי את
זה מה שאתה אומר
<Lennon> אני טועה..
אתה מרוצה מהמצב הנוכחי. כי אנחנו נפגשים איזה פעמיים
בשבוע, וזהו. ואנחנו בקושי מדברים, ואתה נוסע לתל אביב עם
אנשים אחרים, למרות שאני כל כך רציתי... בכל מקרה, לי זה קשה
<Lennon> אז מגיע לך מישהו יותר טוב..
תקרא לזה אינטנסיביות, תקרא לזה שיגעון, תקרא לזה
אהבה. אבל זה חסר לי....
<Lennon> את צריכה דברים שאני לא יכול לספק. וכמה
שניסיתי...
אתה פעם כן היית
<Lennon> וכמה שהשתדלתי... לא נכון
אתה גם פעם הצלחת
<Lennon> מההתחלה אמרת שאת רוצה יותר. היו תקופות והיו
תקופות
וזה אכן הגיע למצב אידיאלי על שנינו
<Lennon> נכון. שעכשיו לא אפשרי
שביום שני אחרי הצהריים היינו נפגשים, ואז ביום
חמישי, אחרי שיעור מחשבים שלי, וביום שישי, גם לרוב לישון...
ולמה זה עכשיו לא אפשרי?
<Lennon> כי אני לא יודע מה יצפה לשנינו שנה הבאה. נהיה
שנינו עמוסים יותר
מה הכוונה? ירון, זה ברור שלכל אחד יש מליון דברים
אחרים, ולכל אחד יש סדר עדיפויות על הראש. אבל אם אתה אוהב
מישהו, או משהו - הוא צריך לבוא לפני דברים אחרים.
<Lennon> אז אני לא מסוגל, אם כך
באותה מידה שאני אפגש אתך במקום ללכת לעבוד בגן
החיות. או עם מישהו אחר
<Lennon> לימודים יכולים לעתים להיות לי יותר חשובים
נכון, ואני תמיד מבינה את זה
<Lennon> ואני לא חושב שאם אני אוהב מישהו או משהו הוא צריך
לבוא לפני דברים אחרים. אבל אז את שואלת אותי "אם אתה אוהב
אותי, למה אני לא בראש סדר העדיפויות?"
ואני חושבת שלכל אחד יש סדר עדיפויות, ולא, אני לא |
