שתיקה.
המלחמה כואבת ביותר הנה שתיקה.
מבט עצוב, רסיס דמעה אל תוך האופק.
דממה סדוקה ואנחה כואבת.
אילמות רגעית או לא נותר עוד מה לומר.

והשתיקה, כאלף סכינים בלב ננעצת.
פסיעה הלוך, חזור וכך בכלל
זכרון עבר, מלא שמחה, מילים וחדוו,
והמציאות היא כל מה שנשאר.

ישנה שתיקה, כניעה תמידית וחוסר מעש
נושאת כאב-ביטוי אובדן תקווה.
שלמות הסוף ואין חזון...
מילים פסקו מתוקף.
שתיקת יאוש שתשאר לעד!

ועוד שתיקה כהבנת עיקול הדרך
והנתיב אשר נבחר מוביל לכל.
נפרש מרחב, שיכרון חושים, עוטף צעיף של משי,
כצעדים שאיתנים אל עבר חי.

אך לא כל מלחמה בחללים מוקפת.
ולפעמים ניצחון עתיד שווה לכל.
החול הרך עוטף רגליי, קורא מנגד
משב אויר מחליף חלום נמוג...