חרב ארוכה, נוצצת, חדה כתער. אחיזתה נוחה, איתנה. היא משתלבת
בכף ידי באופן מושלם. הנדן מעשה ידי אומן. זו חרב אימתנית,
שמעה יצא למרחוק. נשלפת בקלות, ברחש קל ומונפת ביד בוטחת. אל
פני האויב אנופף בה, חיל ורעד יאחז בם.


מתהפך במיטה. ממצמץ בעיני בחשיכה. ירך רכה צמודה אל אחורי.
אחורי הרגישים, המוזנחים. התרדמה ממני והלאה. אני מתהפך שוב
ומתבונן בדמותה הישנה. נשימותיה קלות. אני מאמץ את מבטי דרך
החשיכה ויודע להכיר ביופיה. היא מטריפה את מוחי ואין שום סיכוי
שארדם לצידה. הזמן לרעתי. אני מעביר את גב אצבעי על לחיה, אט
אט. משם בעדינות על שפתיה. הן נפערות מעט. אני מתקרב עוד.
נשימותיה חמות על פני. עיניה נפקחות. שוב אני סחרחר.


שריון כבד מונח על גופי. קסדה עשויה נחושת קלל. אני נועל את
הפתח הקדמי. מתכת חזקה עוטפת את כל גופי. הרגליים מוגנות היטב.
מתחת לשריון רשת מגן נוספת. מגפי ברזל לרגלי. סוס לבן ענק
לצידי. חרבי שלופה. שקשוק חרבות מסביבי, שאגות לוחמים. אני
מרוכז בעצמי, מתבונן בלבושי, בחרבי, בסוסי. אני מוכן.


שיערה סתור. אצבעותי בולשות בתוך סבך שיערה הארוך, הרך. היא
מתפנקת בזרועותי, נאנחת. אני נעתר לכל שערה משערות ראשה. אני
נושם את ריחה עמוק. ריחה הייחודי, האחד והיחיד, אותו אני נושא
עימי לכל אתר ואתר. אני נושם את האויר שהיא נושמת. נשימותינו
מעורבבות, שלה כחולה, שלי אדומה. אזניה מה יפו. לוחך אותן,
נושך אותן קלות. אני מסיר מעליה את שמיכתה וחושף את גופה
המושלם. קימור אחר קימור, יצירתו המופלאה של היוצר הגדול
מכולם.


בתנועה מהירה ומיומנת אני מזנק על סוסי. מחזיר את חרבי לנדנה.
מיטיב את ישיבתי על האוכף, ידי במושכות. מביט סביבי. חילותי
פרושים סביב סביב. את ההוראות קיבלו לפני צאתם. את תפילתם
האחרונה נשאו בטרם לבשו את שריונם. מנשותיהם נפרדו. עתה היו
לאיש אחד. כגוף אחד המוכן לעימות הנורא. הרגע שלפני היציאה
לקרב, אין דומה לו. אני חש את העצמה הולכת ונצברת בתוכי, הדחף
לצאת למלחמה בוער בי. שאגה גדולה פורצת מגרוני ודהירת סוסי
פולחת את שורות החיילים. שאגת היחיד הופכת לשאגת המונים, אל
הסער נצא.


גופה נענה לתנועות גופי. אני חש את גופה קורא לי, מושך אותי
אליה. היא נמתחת, היא נימוחה בידי. מתקמרת, נשאבת.


חרבי שלופה. קדימה. קדימה.


עוד תנועה קלה קדימה, ופנימה. היינו לאחד.