הוא פתח את הדלת. בלי דפיקה בלי כלום. נראה שלה לא היה בכלל
אכפת. היא עמדה והסתכלה מהחלון. כאילו שקועה במין חלום. הוא
התקרב אליה, שם את ידיו סביב מותניה, רכן לעברה ולחש לה באוזן:
"אני אוהב אותך". היא לא התרגשה כלל מהאמירה. הסתובבה אליו,
הסתכלה לו בעיניים ואמרה לו: "אתה יודע שאני לא, ושאתה פה רק
בשביל הסקס". הוא, עם דמעה מנצנצת בעינו העדינה, אמר לה בקול
שברירי ורך: "את עוד תלמדי לאהוב אותי". היא הלכה למטבח ומזגה
יין לשתי כוסיות, נתנה לו אחת ואמרה: "אתה יודע שאין לי הרבה
זמן לחיות, המחלה הזאת לוקחת אותי לאט לאט..". אבל הוא, כנראה
אינו מהטיפוס הנכנע בקלות, לגם בקלות מהכוסית שלו ואמר: "אל
תידאגי, אנחנו ניפגש גם בשמיים". היא מוחמאת, חצי חיוך מזויף
נמרח בקושי על פניה, אבל היא מוחמאת. "איך? אתה בגן עדן, אני
בגיהנום...". הוא לא ידע אין להגיב על זה. במקום מילים יצאה
ממנו תשוקה בוערת, הוא נישק אותה בלהט, והיא לא התאמצה להפסיק
אותו. הם עברו לחדר השינה והוא הניח אותה על המיטה והחל להישען
עליה...

בבוקר היא קמה, יצאה מהחדר והסתכלה דרך החלון המשקיף אל
ירושלים. הוא יצא בעקבותיה, התקרב אליה, סובב אותה אליו ונשק
לה על המצח. היא התנגדה מעט והוא מיד הרפה שלא להכאיב לה. הוא
התרחק מעט ובעודו מתרחק הוא לחש לה: "אני מוכן לחכות לך, עד
שתהיי מוכנה. גם אם זה ייקח שנים וגם אם לנצח. רק תגידי ואני
אחכה לך..".  היא הסתובבה שוב לחלון, חוששת להביט בעיניו. הוא
הלך לחדר האמבטיה, ומשם שמע אותה צועקת מתוך כאבים עזים. הוא
מיהר ואפילו רץ והחזיק אותה בזרועותיו שלא תיפול, והיא הספיקה
להגיד לו את מילותיה האחרונות: "תחכה לי.."