יש טעם מר באוויר.
ישנה הרגשה של חולי.
משהו גדול התנפץ לא מזמן, ועדיין אפשר לשמוע את הרסיסים.
משהו גדול מתקרב, יותר גדול מכל מה שהכרנו,
אין לו שם, אין לו צבע, וגם לא הגדרה במילון,
הוא יתקוף אותך, ויזיין אותך בתחת פעמיים לפני שתבין בכלל שאתה
לכוד,
ואז,
מי יודע לאן תיזרק...
ובשקיעת זריחת הילדות שלנו, כל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו,
וקרוב לודאי שכולנו גם נמות קצת מבפנים.
ולא נאמר מילה,
נדחס הכל לתוך סיגריה ונעשן.
טלפונים ירוצו, סיפורים יסופרו,
אבל הזריחה...
הזריחה ההיא כבר שקעה.
את שומעת את זה יקירתי?
עוד אפשר לשמוע את זה מהדהד.
זה לא פשוט, ובכלל, איך אפשר לעשות חשבון נפש על בטן כמעט
ריקה?
המילים איבדו משמעות,
והדיו עייף מלכתוב,
בקשה אחת לי אלייך יקירתי,
תלכי לישון רק אחרי שנרדמתי.
אל תירדמי לפני.