האיש שחשב שהוא ראש הממשלה קם בבוקר ושיפשף את עיניו.
"בוקר טוב לך ראש הממשלה", אמר לעצמו בקול, כשהוא בוחן את עצמו
במראה, "היום תעשה שלום". האיש שחשב שהוא ראש הממשלה קפץ
למקלחת וסיבן את עצמו טוב טוב. אחר כך התנגב ופתח את הארון.
הוא עמד שעה ארוכה מול הארון הפתוח, מתלבט, ולבסוף בחר את
החליפה היחידה שהייתה תלויה שם: אפורה עם צווארון שחוק, דהויה
מרוב שימוש.
"אתה נראה מצוין, ראש הממשלה", אמר לעצמו בחיוך,  "אין להם
סיכוי נגדך". האיש שחשב שהוא ראש הממשלה סיים לסרק את שערו
המאפיר, והרים את הטלפון: "כרמלה, תזמיני לי את הרכב לעוד 10
דקות, אני כבר מאחר לפגישה..."
הוא לא חיכה לתשובה מהאישה המבולבלת שלא ממש הבינה מה הוא רוצה
ממנה, הניח את השפורפרת, ויצא מן החדר. בדרכו החוצה הביט שוב
בעצמו דרך המראה הגדולה שעמדה במסדרון החשוך, והגניב לעצמו עוד
חיוך. הוא לקח את המעיל הארוך, המחויט, שהיה תלוי בודד ליד דלת
העץ הכבדה, את המפתחות, ויצא מהבית, מקפיד לנעול אחריו את
הדלת.
"עוד כמה קדנציות כאלה, ולא נצטרך לנעול יותר. לא אני, לא אתה,
ולא אף אחד במדינה הזאת", פנה לחתול השחור שהחזיר לו מבט תמוה
ויללה. האיש שחשב שהוא ראש הממשלה המתין 10 דקות לרכב שהזמין
ושלעולם לא יגיע, והתרגז בשקט מופתי על המזכירה שלא עובדת
בשבילו. הוא חשב שבעצם המשרד די קרוב ושלא יזיק לראש הממשלה
לרזות קצת ובצעדים קלילים החל להתקדם לכיוון מרכז העיר. כשפסע
לאיטו במורד הרחוב, לובש את המעיל הארוך והשמור, חשב לעצמו כמה
זה נחמד שהאנשים ברחוב לא מציקים לראש הממשלה שלהם, כי הם
יודעים שהוא אדם עסוק ולא אוהב שמפריעים לו כשהוא חושב, והזכיר
לעצמו לומר תודה לאומה, בנאום הבא שלו. לאחר שחצה עוד רחוב
בדרכו הלא ברורה, התפעל מהמאבטחים שלו, שמצליחים להסתוות כל כך
טוב, שאפילו הוא אינו מצליח להבחין בהם. מדי פעם זרק איזו
הצדעה סמויה לאחד מהקבצנים ששכבו בפארק בעירוני, מהצד השני של
הכביש, כדי שאף אחד שלא צריך לדעת שהם שם, לא יידע שהם שם.
בדרך ראה זוג מתחבק, ושם ליבו לבחור הגבוה שעבר מולו, שיער
בהיר ועיניים עצובות, לבוש במעיל עור מתפורר. איחל לו בוקר
טוב, ושאל עצמו מדוע במדינה שבה יש ראש ממשלה כל כך מוצלח,
קיימים עדיין אנשים עצובים. לאחר כמה רגעים שוב חייך לעצמו,
כשראה את התור הארוך של האנשים, עומדים בסבלנות מול הדוכן של
מפעל הפיס.
"איזה איפוק", אמר.
חשב גם על להודות למפעל הפיס, וחלף על גבי הטור הארוך של
האנשים, שחיכו כל חייהם לפרס הגדול, וכנראה שעוד ימשיכו לחכות,
או שיתחילו לקבל הצדעות סמויות בפארק העירוני, אחד מהשניים.
האיש שחשב שהוא ראש הממשלה נזכר פתאום שלא הספיק לשתות כלום
מהבוקר, והחליט לעצור ולקנות לעצמו משקה חם, לפני שהוא מגיע
למשרד. עצר ליד דוכן קפה נייד, פישפש בכיסיו ומצא כמה שקלים.
קנה לעצמו תה חם ומתוק, מעביר את הכסף בזהירות למוכר הנחמד,
שעלה לפני עשר שנים ממדינה מזרח אירופאית עם שם מצחיק.
הפרופסור לפיזיקה הכניס 3 שקלים לקופה, וחייך בעצב לאיש שחשב
שהוא ראש הממשלה, שחשב כמה יפה העולים נקלטים במדינה שבה ראש
הממשלה מעודד עלייה. אחרי שסיים את התה, זרק את הכוס בזהירות
לפח האשפה שעמד בצד הרחוב, והמשיך ללכת באיטיות על המדרכה.
שחלף את אחת הסמטאות, התעמעמה לרגע ראייתו, והוא איבד את שיווי
משקלו ונפל בעוצמה על המדרכה המרוצפת, מרגיש בכאב חד בעורפו.
שני הנערים, שבסך הכל חיפשו כסף קטן לקנות סיגריות, פשפשו
בכיסיו המרופטים, פשטו את מעילו הארוך וברחו מהמקום. האיש שחשב
שהוא ראש הממשלה קם בכבדות מהרצפה, עדיין מתנודד, ואחז בזהירות
בעורפו הקשה. הוציא מטפחת מכיס חולצתו וניגב את ידו, שהייתה
מוכתמת בדם. הוא חזר על עקבותיו והלך באיטיות, מדדה חזרה אל
ביתו.
"אני לא חש בטוב", אמר לעצמו בקול, "נעשה שלום ביום אחר".
האיש שחשב שהוא ראש הממשלה פתח את דלת ביתו, פשט את בגדיו
ונכנס למקלחת. בזמן שעמד עירום במקלחת, נותן לזרם המים החמים
לשטוף את שאריות הדם הקרוש שנדבקו לעורו, ניסה להבין למה שני
אזרחים צעירים נטפלו לראש הממשלה שלהם. בסך הכל רצה רק טוב
למדינה.