בואו ילדי, קרבו לכאן.
בדיוק במקום בו אתם עומדים התרכשה מלחמה- אחת מהגדולות בתולדות
עמינו. צבאו של האויב ניסה לחדור לאיזור הזה פה על המפה
(הדלקתי פנס, סימנתי נקודה והצבעתי עליה בכדי שיוכלו להבחין
באיזור).
אתם רואים? מסומן פה בנקודה ליד הצבע הצהוב. לעיר הזאת קוראים
ירושליים ואנחנו נמצאים מאוד קרוב אליה (המשכתי להסביר).
(טיולים ליליים לא היו ההתמחות שלי בדיוק וגם לא קרוב. גם לא
ידעתי כל כך על מלחמות ארץ ישראל - אז המצאתי כמה. עוד חיסרון
הוא שלא ממש ידעתי איך לעבוד עם ילדים. היו המון פעמים שהייתי
ממש קרובה ללהרביץ להם, אבל כשאין כסף, ואין עבודה יותר טובה
בהשיג יד.)
אז המצרים ניסו להיכנס דרך שער הגאי ועשו מצור של שישה ימים על
ירושליים ואז כל הירושלמים שהיו על ההר של ירושליים מלמעלה
לקחו את כל האבנים שמצפות להם את הבתים וזרקו אותן על המצרים
למטה עד שכל המצרים נהרגו ונרמסו. כך ירושליים שוחררה מידי
המצרים ע"י הגבורה, אומץ ליבם, והנחישות של היהודים! (המשכתי
להמציא. אז ניכשלתי בהיסטוריה - זה לא מה שימנע ממני להרוויח
כסף ולפרנס את עצמי).
נראה לי שלמדתם מספיק ליום אחד, רוצים שנדליק מדורה? כן? יופי.
למי יש צ'יזבאט טוב? והנה יש לי פה תפוחי אדמה. תעזרו לי לצפות
אותם בנייר אלומיניום? יופי. (אוספים קצת עצים, מבעירים אש,
הילדים המפגרים רוצים לראות מה קורה אם נוגעים בה. אני מעיפה
לילד מרשמלו לפרצוף. הוא אוכל ושוכח את העניין של איך מרגישה
האש. עוד מרשמלו. נגמר המרשמלו. טוב, תפוחי אדמה מוכנים. ניתן
להם תפוחי אדמה. זהו. אכלו ונירדמו כל אחד בשק שינה שלו. תודה
לאל!)

"המדריכה, המדריכה!" (קול צפצפני פנה אלי)
מה קרה נועה חמודה? (ניסיתי להשמע נחמדה ככל האפשר)
"זה, זה, החושך." (דמעות החלו זולגות מעיניה) "אני מפחדת."

גם כשאני הייתי ילדה מאוד פחדתי מהחושך נועה. את יודעת מה היה
הפטנט שלי? חשבתי על סוכריות ודברים טעימים והמון ממתקים ועל
שדונים ופיות. מחשבות שמחות מסלקות את החושך. תעצמי עיניים
ותחשבי על דברים טובים. מחר יהיה יום חדש ולא יהיה חושך. הרבה
אור יהיה מחר. ואז אמא ואבא יבואו לקחת אותך הביתה.
(נועה קרבה אלי וחיבקה אותי. ישבנו מחובקות ככה בערך חמש דקות
עד שהיא נירדמה עלי. הנחתי אותה בעדינות בתוך השק שינה שלה.)

לילה טוב נועה. (לחשתי בשקט בשקט והתחלתי להתכרבל גם אני בתוך
השק שינה שלי )