"הפוך לדף הבית".
"מה?!"
"הפוך לדף הבית", חזר הקול ואמר.
"אתה מדבר אליי?"
"כן".
"מה אתה רוצה?"
"שתהפוך אותי לדף הבית שלך"
אף פעם לא ניהלתי שיחה ערה עם המחשב שלי, או עם דף אינטרנט,
ולכן הייתי חייב לשאול שוב בפעם הרביעית:
"אתה בטוח שאתה מדבר אליי?"
"אתה רואה כאן עוד מישהו?", שאל בקול מכני.
עכשיו כבר התחלתי להילחץ. אחרי הכל - לא בכל יום אתה מבקר באתר
והדף הראשי מבקש ממך שתהפוך אותו לדף הבית שלך.
"ואם אני לא רוצה?"
"למה?", הוא שאל.
"למה מה?", השבתי בשאלה.
"למה שלא תרצה?"
"למה שכן ארצה?"
"שאלה טובה".
"תודה".

בעוד אני מתווכח עם המחשב, צלצול השעון הזכיר לי שכרגע איבדתי
שעה. בעצם איבדתי שעתיים. קרבתי אליי את השעון והנעתי את
המחוגים שעה אחת קדימה. לאט לאט שקעתי לתוך הכורסא הרכה, עיניי
הופכות חלולות וגופי מתמזג לתוך המראות שנגלו לי מתוך המסך.
מראות עוצרי נשימה של אגם קפוא מוקף בהרים ירוקים, מושלגים.
מרחוק נשמעה נגינה חרישית של חמת חלילים וקול שקשוק חרבות מילא
את האוויר. לרגע אחד מיקדתי את עיניי וחזרתי לשבת בכורסא, אך
קולו המהפנט של המחשב גרם לי שוב לאבד את המיקוד ובעוד המראות
סביבי הופכים מטושטשים, ראיתי בזווית עיניי את התמונה במסך
מתחלפת וגבעות מכוסות טחב ושמיים אפורים החליפו את ההרים
המושלגים והאגם הקפוא.
אביר לבוש שריון נחושת אדום רוכב באצילות על סוס לבן, נושא על
גבו שריון עגול-מעוטר ובידו חרב בוהקת. לצדו רכב גבר נוסף,
דומה לו במראהו, אך נבדל ממנו בלבושו. עטוי היה פרוות עבות,
ולראשו מגבעת מכשפים עגולה. בידו אחז מטה כבד וידו הפנויה
התוותה סימן של קודש. מרחוק נשמעה צרחה מקפיאת דם, וזוהר עמום
החל להיגלות לשני הגברים, עת טפסו במעלה הגבהות. עמק אפל השתרע
מעבר לגבעות הירוקות,
לרגע אחד נדמה היה כאילו אני צועד מאחורי שני הסוסים הגבוהים.
כשחלפו את קו הרכס החלו לדהור במהירות למטה, אל עבר העמק
השחור. אני, בשארית כוחותיי, רצתי במעלה הגבעה והספקתי לראות
את האביר מטיל את עצמו כנגד קבוצה גדולה של שלדים, שאחזו חרבות
מעוקלות, בעוד המכשף, אפוף להבות קסם, הטיל כדור אש עצום אל
עבר ענק מעורר פלצות, בעל שני ראשים.
צרחות האימה התערבבו עם זעקות הקרב וראייתי שוב התערפלה.
בראשי שמעתי שוב את קולו של המחשב, קול רגוע ורהוט, אך לא
יכולתי להתרכז במילים. רק קצב הדיבור והצליל הנמוך שהפיק, גרמו
לי שוב לאבד את הריכוז, עת ריח משכר של פרחים עלה באפי כשמצאתי
עצמי בתוך מעגל של פיות, זוהר סגול סביבי, ומאות יצורים לילים
קטנים וזוהרים אוחזים בידי, מצחקקים ללא הרף. מוזיקה של חלילי
יער נשמעה ברקע וחום עז שטף את פניי וגופי. הרגשתי את כל תאי
גופי מתמלאים בקסם וחדווה, נטענים בחיים. רקדתי משולהב, הופך
לחלק מהמעגל.
הריקוד הפך מהיר יותר ויותר ונדמה היה כי היער מתקרב אליי
במהירות הולכת וגוברת. הסתנוורתי מהאור הבוהק שהסתחרר סביבי,
נפלתי ואבדתי את הכרתי.

אט אט חזרה אליי ראייתי וקולו של המחשב נעשה ברור יותר.
"אז מה אתה אומר?", שאל שוב.
"בקשר למה?", הקשיתי.
"בקשר לדף הבית", ענה ביאוש.
"אני אחשוב על זה".
"מה יש לחשוב עליו?"
"תשמע, דף בית זה צעד גדול, צריך לחשוב על זה, זה לא פשוט"
"טוב", נאנח המחשב, "יש לך את הכתובת שלי".

קמתי מהכורסא הרכה, כל גופי כואב.
דקירה חדה בראשי החזירה אותי בבהלה אל תוך החדר החשוך בו
ישבתי. קרבתי את ידי לראשי והורדתי ממנו זר זעיר של וורדים
וסיגליות כחולות, הריח המשכר עוד נותר בו...