שביל ארוך מלבני זהב סלול, עליו פוסעות כפות רגליים קטנטנות
תמיד בתחילת הדרך הן מפוחדות אל מול ההרפתקאות החדשות
והחששות אף פעם לא ייעלמו כי העתיד אינו צפוי
ולפעמים אף הפכפך!לקחים רבים ילמדו הרגליים הקטנטנות עם כל צעד
שהן לוקחות
גם אם זה למרות רוחן, אך הן ממשיכות בכל זאת
כי את רצף החיים לא ניתן לעצור ואנחנו זורמים עם החיים
כאילו היינו בתוך ים עצום מימדים שאת מצב רוחו לא ניתן לנחש אף
פעם, לפעמים הים כועס וגועש ולפעמים שליו ורגוע
ואין באפשרותנו לשנות את דרך החיים כי אנו חלק קטן ממנו
כמו פקודים זעירים אשר חלק מאותם החיים המימיים.
צעד אחר צעד אנו מתרחקים מנקודת ההתחלה שעכשיו נראית כה מרוחקת
ותמימה אך הצעד הראשון לא ישכח אף פעם
הוא יישאר חקוק לנצח בתוך נבכי הזיכרונות הרבים
אשר צפים בתוך המאגרים והתעלות המרובים בתוך מוחנו הקטנטן,
תמונות רבות וזיכרונות ממלאים את החלל הריק בתוך גופנו,
הם מופיעים סתם כך לפתע בהבזקים בלתי נשלטים בכל פעם שאנו
מרגישים טיפה מדוכדכים ואז מנסים לרפא את עצמנו
או פשוט מנסים להחיות את הרגעים הכי יפים שחווינו פעם ומזמן הם
נאבדו בתוך ספרייה עצומת מימדים בתוך ראשינו,
וגופינו פונה לשם בכל פעם שהוא צריך לרפא את עצמו מחדש,
אגף אחד מתוך רבים אשר מצויים שם והוא מוכר תחת השם:
"זיכרונות שמחים".
עברנו דרך ארוכה, עברנו את כל הפניות העליות והמורדות
עם כל הפיתולים וכעת אנו נעמדים נפעמים מול מנהרה עצומה
שגם אותה אנו חייבים לעבור, אסור להרים ידיים ולעצור כאן,
כי אז בעצם המסע שעשינו היה לשווא,
לאט לאט מתחילים לזוז לאחר שעשינו את ההחלטה החשובה
לעבור את הסכנה החדשה מבין רבים שכבר עברנו,
שוב כפות רגליים קטנטנות פוסעות אך הפעם לבני הזהב לא נראות
כי החשיכה שולטת כאן, אין אף אחד שידריך את הרגליים הקטנטנות
כי הן צריכות לבד ללמוד להתגבר עם כל מה שהחיים
יחליטו להטיח להם בפנים, וכך, במרוצת השנים הם יהיו מחוסנים
אולי לא מפני הכל אבל מפני הרוב
וכך הן יתבגרו סוף סוף מתישהו ושוב ימצאו את האור
שהן כה חושקות למצוא בתוך המנהרה,
שוב להרגיש את השביל המוכר תחת כפות הרגליים הקטנטנות
להמשיך את המסע אשר ייגמר אי שם מתישהו
ורק לשמוח שעברנו עוד מכשול מבין רבים
ואז להרגיש שרוחנו איתנה ואנחנו עדיין ממשיכים לצעוד! |
