אני מוזרה  מוזרה  לכולם מוזרה  לעצמי גם
אני שונה  שונה  מאוד  יותר  מידי
עד  שבא  לי  לרקוד  
ריקוד  שישגר  אותי  לתוך חלל אדום שייצבע  אותי  בהמון צבעים
בלי  מכחול
אני אשן אני אחלום אני ארצח את החלום
אני אקלקל
ואשמיד  את הטוב  
כי פרחים לא  גודלים אצלי  בגינה  ואני סתם ישנה  ומבזבזת חיים
שלמים בכלום ולמרות הכל אני עוד  מחייכת כי לא  איכפת
אני נהנית מהנוף של עצים ירוקים וגבעות
ונישאת על מטאטא של מכשפה  זקנה  בעודי מפזרת סבל ועוגמה  
ושורפת פצעים, וחטאים קטנים שנשכחו הופכים להיות בעלי  משמעות
פתאום
אני נזק לחברה  
ונזק  לעצמי
אני מתבוססת בתוכי
אני נרדמת אני משתגעת שם בפנים
אולי  כלאתי  את עצמי פה  בעולם ???
כולנו כלואים בצורות של בני אדם  ומנסים לשמור  על שיגרה
ודמוקרטיה  והמון שיוויון זכויות ותמיד  לכבד  את הבריות ולאט
לאט  הכל חונק  אותי  עד  שלא  נישאר  לי  מקום לעצמי ולכל
הרצונות ויצרים שהם שלי  אבל אני רוצה  לחלק  אותם  לעולם
לא  בצורה  זנותית  בצורה  טהורה  של אהבה  או שינאה  
או כעס  אבל הכל טהור  ונקי
את הזמן הם כלאו במחוגי השעון וכל כך עצוב  לי  לראות אותו
נמדד  
זה בסדר  שאני רעה  ולא  מחונכת  כי  צריך כמוני בעולם
רע  משלים טוב  וטוב  משלים רע
ואת מה  אתה  משלים? ואני משלימה?
להתגלגל בכרי דשא  ירוקים  או גושי חרא  גדולים  אין המון הבדל

באמת שאין
אפשר  להנות מהכל
אפשר  לסבול הכל
חוץ מכאב  .....
בוחשים לנו חיים עם המון תבלינים חסרי טעם  וחבל שזה ככה  וחבל
שאני ככה  
ג"ון לנון, בריטיני ספירס, דודו טופז, אורלי ויינרמן, ביל
קלינטון ואני  ואתה  ואת
ילדים קטנים בחליפות ועניבות ובגדים של ורסצ"ה  וכשאנחנו
ערומים יש  עדיין שכבה  ענקית
של אופי  מעוצב   שאנחנו בנינו ..... וזה טוב? אני לא  חושבת .