"אני צריכה להגיד לך משהו" היו המילים האחרונות שהוא שמע
ממנה.
הוא כבר לא יכל יותר לשמוע אותן והוא פשוט יצא מהדלת.
הלך הביתה, משאיר אותה המומה מאחור.  
הוא כבר ידע, או לפחות ניחש, מה היא עמדה לומר לו, ומה שזה לא
יהיה זה לא יכול להיות טוב.
הנסיון הרב שהוא כבר צבר בקטעים האלו איתה ושהוא יכל בגאווה
לזקוף לזכותו לא טועה. כך הוא הוכיח בכל הפעמים הקודמות.
וכשהוא הלך הוא דמיין לעצמו את המבט האחרון שהוא הותיר על
פניה, מבט המום כזה של "אני לא מאמינה מה כרגע קרה כאן" משולב
ב "ברוך שפטרנו" שכזה. זה גרם לו לחייך. סוף סוף החיים שלו
חזרו למסלול תקין והוא יכל לחיות כמו שצריך: להתרכז בלימודים,
לצאת עם אחרות, להפסיק לריב עם השותף שלו בגלל שהיא מעצבנת
אותו והוא מוציא את כל העצבים עליו.
הוא לא האמין שהיה לו האומץ לעשות את זה, אבל כל החרא שהוא אכל
לאט, לאט, במהלך התקופה איתה, הצטבר כבר יותר מדי, ועכשיו הכל
התפוצץ והוא עזב עם החיוך המטופש הזה מרוח על פניו.

אלה היתה החברה השלישית שלו בסך הכל.
כשהם נפגשו הוא חשב שזה הגורל מחזיר לו מנה טובה אחת אחרי כל
הקש שהוא אכל בצבא בתור אפסנאי בבסיס רחוק, עם יציאות גרועות
ועם עבודה משעממת כל היום.
כשנפרד ממנה הבין שזה סתם עוד בדיחה גרועה של הגורל.
הם נפגשו כשהוא בא להשתחרר בבקו"ם והיא בדיוק עמדה בתחנות
האוטובוס בשער צפון. בדיעבד הסתבר לו שהיא בדיוק סיימה את הצו
הראשון שלה, ילדונת שכמותה. אלה שכמותה.
אל תחושת האושר של השחרור מייד התלווה מספר הטלפון של אלה,
ולאחר כמה ימים הדייט הראשון איתה.
מעולם לא שיער לעצמו שבחורה כל כך יפה תסכים לצאת איתו. לפחות
כל כך יפה בעיניו.
הדימוי העצמי שלו היה תמיד בקנטים. הוא ראה את עצמו כטיפוס
מכוער ולוזר, שלא הולך לא בשום דבר בו הוא טומן את ידו: בית
ספר, חברים, בגרויות, משפחה, צבא. בכל דבר הוא היה יכול להגיד
בדיוק איפה הוא פישל, איך, כמה, והכי חשוב מה היו התוצאות
ההרסניות של מעשיו.
כשהוא יצא איתה האגו שלו כמעט התפוצץ. זה מעולם לא קרה לו.
אבל מהר מאוד היא התחילה עם זה.

"אני צריכה להגיד לך משהו" היא סיננה לו בפגישה השלישית שלהם
בסך הכל.
זו היתה כאמור הפעם הראשונה שהיא אמרה את זה, לו לפחות, והוא
לא ידע איך לאכול את זה. אז הוא, כמו שה תמים שמובל אל הטבח,
שאל בתמימות לפשר דבריה וקיבל ממנה נאום ארוך, אך יפהפה על כמה
שהיא לא יודעת איך להתנהג איתו, ומה הם הולכים לעשות ביחד,
ושכרגע לא מתאים לה קשר רציני אבל היא רוצה להמשיך להיות איתו
בקשר, כי היא בדיוק נפרדה מחבר שלה שהיה איתה 3 שנים והיא
צריכה להרגע.
אם היתה מילה לתאר את הפנים שלו כשהיא אמרה לו את זה, הייתי
משתמש בה בוודאי. כל שאוכל להגיד שהוא נראה כאילו מישהו האכיל
אותו בכפית מעדן חלב שפג תוקפו, תוך כדי שהוא מעביר תחת אפו
בצלצלים קטנים וחתוכים.
הוא ניסה לומר משהו אבל היא לא נתנה לו.
אחרי הפגישה הזו הוא לא ראה אותה במשך שבועיים, אבל אז קיבל
ממנה טלפון מפתיע, שבו היא מספרת לו כמה שהיא התגעגעה אליו
והיא רוצה לצאת איתו שוב.
היא כמובן התנצלה על הכל וביקשה הזדמנות נוספת, והוא, שבלאו
הכי לא היה לו משהו יותר טוב כרגע זמין, הסכים. טעות טיפשית
למדי מצידו, הוא היה אומר עכשיו.

כשהעניינים הלכו והתחממו ביניהם והם הגיעו לבסיס השני, מתקרבים
במהירות לבסיס השלישי, היא עצרה אותו ואמרה לו שוב "אני צריכה
להגיד לך משהו". הפעם הוא חשב לעצמו שדווקא זה יהיה טוב, כי
הרי הם בעיצומה של מערכת יחסים לוהטת עם המון אהבה וניצוצות
שעפים באוויר.
זה לא היה מה שהוא חשב.
היא סיפרה לו במילים עדינות שהיא חסרת נסיון וביקשה להאט את
מהלך העניינים.
בחור רגיש ומתחשב כמותו לא יכל שלמלא אחר בקשתה, וכך היחסים
ביניהם נמשכו לאורך תקופה ארוכה ללא מין, או לפחות אקטים דמויי
מין, ולעיתים היה נראה לו כאילו מערכת היחסים הזו היא מעין
מסטיק ארוך שאיבד את הטעם שלו כבר לפני שעה וכל מה שבא לו
לעשות איתו זה רק לזרוק אותו כבר לפח. אבל מה לעשות, שלא היו
לו עוד מסטיקים אחרים בארון.

"אני צריכה להגיד לך משהו" היה המשפט שהיא אמרה לו כשהם כבר
סוף סוף התקדמו ועברו את הבסיס השלישי, וגם את הרביעי והאחרון.

הפעם הוא ציפה לזה ולא היה מופתע כששמע ממנה שהיא מאחרת
בשבוע.
הוא ניסה להתלוצץ ושאל אותה אם אולי המחזור שלה לא יודע שהם
עברו לשעון קיץ, אבל אותה זה לא הצחיק. בכלל לא. היא רק בכתה
לו והתייפחה ואמרה לו שהיא לא יודעת מה לעשות.
הוא מעולם לא היה בסיטואציה יותר מביכה מזו וניסה להרגיע אותה
באומרו שהכל יהיה בסדר ושהוא יתמוך בה.
זה לא עזר כל כך, אבל למזלו הרב אחרי כמה ימים המחזור הגיע
בשעה טובה, והוא יכל לנשום לרווחה.
זו היתה הפעם השלישית שהיא אמרה לו את זה והכי גרועה מכולן.

עברו עוד כמה חודשים, בלי שום תאקלים ביניהם, והיחסים נראו
כאילו הגיעו למי מנוחות.
היא פיצתה אותו כהוגן בחודשים האלו על כל התקופות הקשות שהיו
לו איתה, וכל התקפי הלב שהיא כמעט הביאה לו.
אבל אז היא שוב אמרה לו "אני צריכה להגיד לך משהו" והפעם כבר
נמאס לו.
הוא לא יכל לסבול יותר את זה אז הוא פשוט קם והלך.

ואחרי שהוא הלך היא התקשרה אליו לראות למה הוא הלך, ליישר
הדורים.
כל הקטע הזה לא נראה לו בדיוק, וכבר המון זמן שהוא רצה להפרד
ממנה אבל לא ידע בדיוק איך לעשות את זה בלי לשבור את ליבה
בצורה נוראית. כשהיא אמרה לו את זה בפעם הרביעית הוא הרים
רגליים והלך וכשהיא התקשרה החליט לומר לה את זה
הוא אמר לה שהוא צריך להגיד לה משהו.