אני יושב על החול, כמעט נרדם.
עצוב ועייף וכולי שותת דם.
עכשיו, יד השחור האפלה שבה ומכה,
הורסת ומשמידה.
אני חנוק ושנוק, אני מרגיש שהסוף קרב,
ועל חיי אני חושב.
על הרגעים הטובים והשמחים.
ואז היא שוב מכה,
לא נותנת מנוחה.
היד הגדולה הרעה השחורה.
שריוני מתנפץ ואני יודע,
זהו, נגמר.
הכל אבוד, הכל עבר.
ואז תרועת החצוצרות הידועה,
על בוא הלגיון מודיעה.
וזה לא הסוף, המאבק נמשך.
אני נלחם עד הסוף
וקצה חרבי נחרך.
ובאופק רואים רגע מבורך,
האור ניצח השחור נוצח!