הגעגועים מחללים אותי,
ואקום צורב מקריס קליפתי
לכדי ישות בוהקת של כאב מלובן.
קרעת בי פערים,
יערות דבש המחכות לנסיכה,
משושים זהובים של ערגה למתיקות.
גרורותיך במחילותי עולזות,
וכל כדוריותי לבנות ניצבות חסרות אונים-
ואינן יכולות למחות האהבה שצרבת בי.

זו הדרך בה מלה שלך
מזכירה לי זהב עיניך הרכות,
זו הצורה בה חיוכך
חורץ את שפתי בציפייה לשלך,
זה צחוקך הפרוע המשקף
את המיניות חסרת המעצורים ששוכנת
מילימטר מתחת למעטפת הכה התרבותית שלך,
זה האופן בו רגע איתך מתיך בי זמן כלוא ומתוח לעייפה.

תכי אותי כבר.
זרקי עלי חפצים כבדים,
השאירי בעורי שריטות עמוקות,
קלפי את בצל לבי ונגסי בחדריו לתאבון,
מלאי את החללים שיצרת בי בדם.
אם תותירי בי מתום אולי אוכל לראות מבעד לסנוורים שעדיין את
מכה בי.

איך אשנא אשה שממיסה שרעפי לסירופ סמיך?


http://oceansonline.com/images/persistenceofmemory.dali.jpg


(מרץ 2001)