לקח לי מלא זמן לעכל את העובדה שברחת
ושלא תחזרי יותר.
ואני זוכר את עצמי בוכה בלילות כמו ילד קטן
קורא בשמך, אך ללא תשובה.
וכל הזמן הזה עוד קיוויתי שתחזרי מתישהו
שתחזרי לכאן
שתחזרי אליי
אבל לא ככה.
לא רציתי פתאום לראות אותך ברחוב
הולכת
מעמידה פנים שכלום לא קרה
לא רציתי שתחזרי לכאן אבל לא אליי.
זו לא היתה התמונה שרצה בראשי כל הזמן הזה
שעזרה לי להחזיק מעמד בלילות הבודדים ובימים האפורים ביותר.

אז אני מבקש ממך
לא לעשות לי את זה
לא עכשיו
לא שוב
לא להיות פה פתאום לידי אבל במרחק של אוקיינוסים ממני
כי היה לי מספיק קשה להתגבר על הבריחה שלך
ואני לא חושב שאוכל להתמודד עם התנפצות הרסיסים האחרונים של
התקווה שעוד נותרו.