איי סי איינג'לס / המסכה |
שעמום שנגרר ונשאר
שנים כל יום אני קמה בבוקר
ושמה על הפנים את המסכה
השמחה
כל מי שמסביבי בטוח שהוא
מכיר אותי
הם כולם טועים
הם בטוחים שאני שמחה ואת
האומללות הם לא רואים
הם מסתכלים לי עמוק בעיניים
ולא רואים את הכאב
המסכה יודעת להסתיר אותו
היא עושה את זה היטב
רק בלילות שנמאס למסכה כבר
ממני
היא יורדת מהפנים והולכת
לישון על המדף שליד
המיטה
עייפה מיום ארוך של עצירת
רגשות כבדים
זה לא קל להיות מסיכה שמחה
זה לא קל בכלל
רק כשהיא סוף סוף נרדמת
ואני שומעת את הנחרות
שלה אני מרשה לעצמי לבכות
בשקט
ככה זה כל יום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|