שונאת לקום בבוקר
ולשים את מסיכת הצביעות
שונאת לחייך שעצוב
שונאת להראות שטוב,
למרות שבפנים בעצם הכל שבור....

שונאת מבטים ריקים,
מילים חסרות משמעות
ומחשבות חסרות תכלית
שכל כך מכאיבות

שונאת לקום בבוקר
ולראות שדבר לא השתנה
להרגיש את הגעגוע העמוק שאינו עובר
את הכאב הבלתי נסבל

שונאת לאהוב...
כי זה כל כך כואב
שונאת להרגיש את הלב דואב
שונאת את אותן דמעות שכבר לא יורדות
את העצב שפשוט מסרב להעלם

שונאת את העולם הזה בלעדייך
והכי שונאת את אותה המחשבה
שממך לא נפרדתי בפעם האחרונה