בקומה  ה49, בבניין  העגול  של  עזריאלי,  גר  אלוהים.  ושלא
יספרו  לכם  סיפורים  על  זה  שיש  שם  מסעדה  או  מצפה
המשקיף  על  כל  גוש  דן.
אלוהים  יושב  בכורסה  גדולה  באמצע  הקומה  ומסתכל  על  כל
תל  אביב  והסביבה.  הוא  רואה  הכל, אלוהים.  הוא  רואה  את
הפארקים  הירוקים, את  המגדלים  הגבוהים  ומרכזי  הקניות, את
כל  הדברים  היפים...
לאלוהים  הכל  נראה  מושלם  מלמעלה.  אלוהים  רואה  רק  את  מה
שאלוהים  יכול  לראות  מהקומה  ה49.  אלוהים  לא  רואה  את
האנשים, בגיל  שלו  כבר  קשה  לראות  עצמים  כאלה  קטנים
ממרחק  כזה  גדול.  בקומה  ה49  מתנגנת  מוזיקה  קלאסית,
בטהובן, אולי  שופן...  אלוהים  לא  יכול  לשמוע  את  הבכי  או
הצחוק  מלמטה, הוא  גבוה  מידי  (מנותק).  אלוהים  לא  יודע
שיש  בחוץ  אנשים  מאושרים, אנשים  עצובים, רעבים  או
מתוסכלים.  אלוהים  לא  יכול  לדעת.  אלוהים  לא  תלוי  בשום
דבר.  מאז  שהוא  עבר  לקומה  ה49 בעזריאלי  אלוהים  חי  את
החיים  הטובים  והמנימלסטיים  שלו.  הוא, הכורסה  והמוזיקה.
אלוהים  לא  מבחין  שיש  פיגוע.  כשהוא  מרגיש  גל  של חום
מלמטה  הוא  חושב  לעצמו  שזה  מצויין  שהוא  גר  בארץ  כזאת
חמה, בקומה  ה49  בעזריאלי.