הולכת ומתפוגגת בתוך עצמי
סופגת את הכאב בתוך תוכי
את המועקה לא מצליחה להעלים
את הכל שומרת עמוק בפנים

חושבת איך אפשר להקל על הכאב
חושבת איך אפשר להעלים את אותה צביטה בלב
מנסה לשנות, אך הגורל אכזר
מתייאשת, וכאן הכל נגמר

מביטה באקדח, בכדורים שמונחים על השולחן
מסתכלת במראה, מבט אחרון לפני שעוזבים את העולם
מחזיקה את האקדח, כל כך עוצמתי, כל כך קר
מכוונת, האצבע כבר על ההדק...

האנדרנלין מציף את גופי
הפחד מבלבל אותי
הכאב, דואג להזכיר לי מי אני
ומה בעצם עומד לקרות איתי

לוחצת על ההדק,
הירייה בטח לא תאחר להגיע
נהיה חושך, נופלת לריצפה, בטוחה שכאן כל הסיפור נגמר
שכל הכאב נעלם

לפתע, פוקחת עיניים
מוצאת את עצמי במיטה
ידיי קשורות, אני כל כך חלשה
לא מבינה מה קרה

שומעת את הרופא מדבר מהמסדרון
את אמא בוכה ואת אבא מרגיע את כולם
מסתבר שהתעלפתי, והכדור בכלל לא נפלט
פחדנית!!!