תמיד אני שומע אנשים שאומרים שהם היו רוצים להיות מישהו אחר,
אפילו ליום אחד, שתמיד הדשא של השכן ירוק יותר - אז ככה אני
בעצם, אני השכן, תמיד.
כל יום אני מישהו אחר, פעם אחת הייתי דוגמן ופעם אחרת יחצן
ופעם אחרת אני זוכר שהייתי דילר של סמים קלים ואפילו הייתה פעם
אחת שהחלטתי להיות מחונן - מן ילד סגולה כזה שעובר המון מבחנים
ובמכון וייצמן גילו שאני גאון - ממש ילד מיוחד.
אחד השכנים האהובים עליי הוא הפילוסוף אני זוכר שהייתי פילוסוף
כמה פעמים, אחד שראה עולם, שיודע הכל, בעצם היחיד בעולם שיודע
להבדיל בין טוב לרע, זה השכן האהוב עליי.
אבל אז כשאני לבד בבית או בשדה או בחוף ואני כבר לא יכול להיות
שכן אלא רק אני אז אני כבר לא יודע מי אני, אני רק יודע מי אני
לא, אני לא אף אחד מהשכנים האלה, הדשא אצלי כבר הצהיב ואני לא
רוצה להיות אף אחד אחר, אני לא רוצה דשא של מישהו אחר, אבל אז
אני כבר לא יודע מי להיות כי כל השכנים האלה, הם חיסלו אותי
אני כבר לא קיים.
הפנים שלי כוסו במסכות של פרצופים, של אנשים ועכשיו כשאני
מסתכל במראה אני רואה מן ערבוביה של דברים שאף אחד מהם לא
אמיתי והם שקופים והם בטוח לא אני. ודרכם אני יכול לראות את
הקיר שמאחורי.
אז פעם אחת שמתי מראה על הקיר שמאחורה וחשבתי שאם אני יסתכל על
עצמי מאחורה אני יגלה שריד של מה שהייתי, אתה רוצה לדעת מה
ראיתי -

הרבה הרבה מראות שהולכות וקטנות מבפנים...