הפיות נעו בזריזות מיומנת בין השיחים, מדיי פעם מחליפות
צחקוקים בעודן שומעות את הקולות הנזעמים של הזקנה.
לאחר שעשו מרחק מה הן נעצרו, מאחוריי השיחים הן שמעו קולות. הן
עמדו לרגע, מסתכלות אחורה ובין השיחים כאשר דמות נעמדה ממש
מולן.
"אתן! אין לכן רשות לחצות את הגבול!"
"הן הגיעו לגבול!" נשמעה צווחת הזקנה שמיהרה להגיע לשם.
"הבאנו מנחה למלכת הפיות! כדיי שיישכח זעמה עלינו" פייסו במהרה
את הדמות והיא הפסיקה לזהור כדיי שיוכלו להביט בה, היה זה
אלף, גבוה ולבוש בבגדים עדינים.
"ומה היא?"
"מתנה, הבט!" היא דחפה את התינוקת אל מול פניו "הבט!"
התינוקת פרצה שוב בבכי, דבר אשר הבהיל את האלף מאוד והוא כמעט
איבד את עשתונותיו.
"קדימה" הוא אמר וסימן להן לבוא אחריו.
הם הגיעו לברכה שממנה זרח אור כסוף, רך, אך לעיני הפיות
והתינוקת הן צרבו, משום שמן הפיות נלקחה היכולת הביט בכל הזוהר
הזה מבלי למצמץ, נלקחו מהן המון דברים משום שמלכת הפיות הענישה
אותן.
"כיצד אתה מעז להביא את אלו אליי?! אסרתי עליהן לחצות את
הגבול!" היא קראה בזעם והשליח התכווץ מפחד.
"הן הביאו לך מתנה הוד מעלה"
מלכת הפיות התקרבה אל שלושת הפיות והביטה בהן בגועל, הן היו
מנודות מכיוון שאמרו בגלוי כי הן רוצות להיות בנות אדם, מה
שהביא לכך שמלכת הפיות כה תכעס עד שתאלץ אותן לגור במקום שבו
מסתיימת ממלכת הפיות ומעט מאוד בני אדם מעזים להגיע לשם, היא
גם לקחה מהן את כל התכונות הטובות של הפיות.
"הראה לי אותה" היא אמרה בנוקשות, ונאנחה ברכות כאשר הביטה
בצרור הקטן, החולני שרוב בני האדם היו מרחמים עליו.
גם בתינוקת חל שינוי מדהים, העור האפור, שהציג בדיוק מה מצב
בריאותה של התינוקת שעמדה למות הפך למבהיק, זוהר, מלכת הפיות
אימצה אותה ללבה.
"זוהי תינוקת של בני אדם" לחשה אחת מהפיות, מפרה את הקסם.
"לא!" קראה מלכת הפיות, היא אימצה אותה לליבה, היא היית בעלת
אופי הפכפך והיה סיכוי שווה שעוד רגע היא תזרוק אותה על
הקרקע.
"כל עברה יישכח כעת, היא תהיה שייכת לי!" היא לחשה וכל
עוזרותיה ומשרתיה הנידו בראשם בהפנוט.
"היא כולה תהיה רק שלי" עיניה הגדולות של התינוקת נפקחו וננעצו
בעיניה של מלכת הפיות, מבט חודר...
'את לא אימא שלי, אני שייכת לך' |