עריכה מחודשת - גל פישר (תודה...!)

ירדתי למטה לפגוש את חן ושיר. זה היה יום חופש שמשי רגיל
לחלוטין. ישבתי בלובי של הבנין שלי וחיכיתי להן. סוף סוף הן
הגיעו , איזה יופי. הבטנו קצת במראה (היא כל כך מרזה) ובדיוק
כשבאנו לעלות למעלה, הם נכנסו ללובי. לאחד מהם היה שיער שחור
ארוך ומדהים , ועיניים ירוקות בוהקות. השני היה בלונדיני גבוה
עם עיניים כחולות.

ראו עליו שהוא מאלה.

מהאנשים האלה שנולדו עם היכולת להחליף צורה לבעל חיים.אבל מי
אני שאדבר.....גם אני כזאת. אבל אני לא נולדתי ככה. עבדתי הרבה
זמן בשביל הדבר הזה. חן ושיר היו מוקסמות מיופיים של השניים
ולא יכלו אפילו לראות מה מסתתר מאחוריו. אבל בתור אחת שדומה לו
ידעתי שאין למה לפחד.
נכנסו למעלית , חמשתנו.

מחשבתי הייתה טרודה בכל כך הרבה דברים...ההורמונים שלי
השתוללו מהיופי של אותו בלונדיני.חשתי כאילו הוא מכשף אותי ,
ושכחתי שהמעלית לא עובדת בכלל. בלי היסוס, הבלונדיני הרים את
המעלית בכוחות עצמו. אני לא יודעת איך הוא עשה את זה בכלל.
ידעתי שאותם מחליפי צורות הם חזקים להחריד אבל איך הוא הרים
את המעלית כשהוא בתוכה , לא הבנתי. שמענו קולות , זאת הייתה
שכנה שלי, היא נכנסה ללובי. הוא הפסיק להעלות את המעלית
ונעצרנו בין קומת הקרקע לקומה ראשונה. היה אסור שהיא תראה
אותנו .אם היו רואים את  'מחליפי הצורה' מפעילים את כוחם היו
אוסרים אותם. זה היה מנוגד לכל חוק אנושי אפשרי. השכנה שלי
כנראה זכרה שהמעלית מקולקלת ועלתה במדרגות. נשמנו לרווחה. אך
כשהיא הגיעה לקומה הראשונה היא ראתה את המעלית התקועה בין שתי
הקומות ובדקה מה קרה שם. כנאה שהבינה מה קרה , ורצה בצרחות
מהבניין. כל דיירי הבנין שמעו את צווחותיה ורצו אחריה. הבניין
נשאר ריק
מאדם.

במהרה הבלונדיני הוריד את המעלית לקומת קרקע, תפס אותי בידו
והתחלנו לרוץ , לברוח, שלא יתפסו אותנו. הוא כנראה ידע שגם
אני אחת מהם.

רצנו במהירות אדירה ונעצרנו להסתתר בתוך גינה של אחד
מהבניינים בשכונה שלי. " את נולדת ככה או שזאת תכונה נרכשת
אצלך?" הוא שאל אותי. אמרתי לו שנרכשת . הוא הסתכל עליי
בקנאה. "אני לא מבינה למה רע לך , הייתי מעדיפה להיות אחת
משלכם." הוא הסתכל עליי לרגע ואמר: "לא את לא. את יכולה להפוך
את עצמך בדיוק כמוני , את יכולה לזהות אותנו בניגוד לבני
האדם, אבל אני צריך להיות חלק מהמפלגה ואת לא."

המפלגה הייתה ארגון מחליפי הצורה. כל מחליף צורה היה חייב
להיות חלק מהם, אלא אם כן הוא לא נולד ככה. כמוני. בראשם עמד
מחליף צורה שאף אחד לא ידע את שמו. פנו אליו בתור 'הזאב
השחור' אבל אף אחד לא ידע לאיזה חיה הוא משתנה, הוא תמיד נראה
בציבור בצורת אדם. הזאב השחור שלט על מחליפי הצורה בעריצות
מוחלטת, הטיל עליהם חוקים איומים ונוראים אבל לטווח הארוך,
הבנתי שהוא סך הכל מנע את המלחמה.

"אתה באמת חלק מהמפלגה? אתה קשור גם למרד?" שאלתי אותו.

"אני לא בטוח. אני עדיין לא יודע אם אני כל כך רוצה להעיף את
הזאב השחור משלטון המפלגה. אינני יודע אם עדיף לנו בלי מנהיג
באמת. אבל אם המרד יפרוץ לא תהיה לי ברירה...המורדים חזקים
יותר מאלה שתומכים בזאב השחור. בגלל שאני צעיר הם לא לוחצים
עליי להחליט, לפחות זה. שמעתי שהם מתכננים להתחיל את המרד
היום........"

ברגע שהוא אמר את המשפט הזה שמענו סירנות והמון רועש מסביבנו.
אלה היו המורדים , הם קראו לזאב השחור לצאת ממחבואו.

לאחר זמן קצר של קריאות, הוא יצא. אני לא ידעתי וכנראה גם לא
מחליף הצורה שאיתי , שאת
שמו לא גיליתי עד היום, שמחבואו של הזאב השחור היה בבניין בו
הסתתרנו. אפילו לפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא שוב תפס את
ידי ואמר לי "רוצי הכי רחוק שאת יכולה עד שתראי אדם שאת בוטחת
בו. המלחמה החלה."

עיניו היו מלאות דמעות, הוא הפך את עצמו לנמר יפיפה והלך.
התחלתי לרוץ , ולרוץ....רצתי כל כך הרבה ולא ידעתי מתי
להפסיק.... המשכתי לרוץ ולאחר מכן פגשתי שתי ידידות מבית הספר
שלי- אלה וטלי.
לא הבנתי איך הן מסתובבות ככה סתם ברחוב בשאננות יתר. הבנתי
שהגעתי רחוק כל כך שהשמועה עדיין לא הגיעה אליהם, ספרתי להן
הכל. אלה הסתכלה עליי כמה שניות ושנתה את עצמה ללברדור לבן
כשלג. טלי , שהייתה איתה. הייתה בהלם. היה אסור לספר לבני אדם
רגילים על דבר שכזה . אלו חלק מחוקי המפלגה. אבל אני כבר
ידעתי ,ראיתי עליה שהיא כזאת מהיום הראשון ששיניתי צורה. אז
לא התרגשתי מזה. כשהיא ראתה שאני לא מתרגשת היא אמרה
לי" אז גם את? בטח לא נולדת ככה. אף פעם לא ראיתי אותך
במפלגה."

הבנתי שזאת הפעם הראשונה שאני אחליף צורה ליד אנשים. תמיד
הייתי מחליפה כשאני לבד והייתי עפה לי מעל מקומות שוממים. זאת
הייתה הסיבה לכך שרציתי להחליף צורה. כל הסימנים הראו לי שאם
אחליף צורה אוכל להיות ברבור.

הייתי חייבת לשנות צורה אבל פחדתי. אם לא הייתי משנה צורה אלה
הייתה חושבת שראיתי אותה מחליפה צורה והיא הייתה צריכה להרוג
אותי או משהו (אך זו רק שמועה ששמעתי). לקחתי את עצמי
בידיים והפכתי לברבור החום - אני. כמה רציתי להיות ברבור
לבן....אבל לא נולדתי בתור מחליפת צורה לכן משהו היה חייב
להיות שגוי.
אלה הסתכלה עליי, חייכה, התכופפה, ולטפה את הכנפיים
שלי. "הצלחת ממש טוב יחסית לאחת שלא נולדה ככה. למרות שאת
חומה. יפה מאוד...." באתי לחזור לעצמי אבל היא עצרה אותי
ואמרה: "שמעתי אנשים מדברים ברחוב שאם המרד יפרוץ כל בני האדם
יסתתרו בבניין הנטוש ברחוב ליד בית הספר , עופי לשם. מהר."

טלי עדיין הייתה בהלם. לא בטוח אם מאלה או בגללי. היא הייתה
בהלם. בכל מקרה. גם אני הייתי קצת בהלם כי מה שאלה לא ידעה זה
שהרחוב ליד בית הספר זה הרחוב שלי. והבניין הנטוש הוא הבניין
מולי. למרות שגם שלי נטוש כרגע.

עפתי עד שהגעתי למקום בו אני חייבת לחזור לבת אדם. אם לא, לא
אוכל להיכנס לבנין הנטוש.פעם ראשונה שלא נהנתי לעוף בשמיים
הפתוחים. אני בחיים לא אשכח את הטיסה הזאת.

הגעתי לשכונה שלי וחזרתי להיות בת אדם. בדרך ראיתי את כל
מחליפי הצורות נלחמים זה בזה. המורדים נגד תומכיו של הזאב
השחור....רצתי במהרה ומחליף צורה אחד פגע בי, בזרוע, ונוצר חתך
עמוק.
נעמדתי, ואני אפילו לא יודעת למה ..אמרתי לו:" למה עשית את
זה?
פגעתי בך איכשהו?" הוא הסתכל עליי והתחיל לבכות. לא הבנתי מה
קרה והמשכתי לרוץ אל עבר הבנין הנטוש.

כאשר הגעתי אליו, נכנסתי. במדרגות פגשתי את כל החברות
שלי...ישבו וחיכו
למשפחות שלהן. ראיתי את שיר יושבת עם כל מיני אנשים שאת
רובם הכרתי, חלקם מבית ספרי, חלקם מהרחוב ואפילו אמא ודודה
שלי היו שם. עליתי והתיישבתי בחדר עם אמא שלי , ושיר
וכולם. בדרך הסבירו לי שהמורדים הצליחו להדיח את הזאב
השחור,ועכשיו הם הקימו מטה בבנין שלי, משום שהיה נטוש.
הם קוראים אליהם בני אדם באמצעות הטלוויזיה. אף אחד לא
יודע למה. רוב האנשים אמרו לי שזה בגלל שהם רוצים להרוג את בני
האדם
אחד אחד.

ישבנו והקשבנו להם מקריאים שמות. אחד מהשמות היה של תלמיד
שהיה
איתי בכיתה שנה שעברה. ראיתי אותו קם פתאום והולך לכיוון
הדלת. הכל היו כנועים כל כך.

הבטתי בחלון וראיתי אותו הולך לכיוון של המטה. המשכתי להביט
וראיתי שהרחוב ריק לגמרי, אזור המטה היה לא מאובטח כלל , אבל
לא היה צורך בכך כי אף בן אדם לא יקום כנגד מחליף צורה. בקצה
הרחוב ראיתי את אופיר, ידיד שלי, עומד ליד ערמה של מזוודות.
קראתי לשיר
ושאלתי אותה מה אופיר עושה ליד כל המזוודות."הוא נוסע עם
המשפחה שלו לחוץ לארץ. בורח מכאן." היא ענתה לי. "אז למה לא
כולם בורחים?" שאלתי אותה. והיא אמרה לי  שמחליפי הצורה
לוקחים מס כבד לכל מי שרוצה לעזוב.

המשכתי להביט בחלון וראיתי את סבתא שלי ואת אחי עומדים ליד
המטה.צרחתי לאמא שלי כמו שלא צרחתי מעולם. היא באה מהר וראתה
אותם. היא אמרה לי שהיא רצה לשם. ניסיתי לעצור בעדה אך ללא
הצלחה. רצתי אחריה ואמרתי לשיר לבוא איתי, שאני מפחדת שהם
יהרגו אותה. ירדנו אחריה ואז קראתי לה מהר. שאלתי אותה מה היא
הולכת לעשות.

"אנחנו נוסעים לחני" היא ענתה.

נעצרתי. לא ידעתי מה לעשות. הסתובבתי לשיר חיבקתי אותה ואמרתי
לה:" אנחנו נוסעים לארצות הברית, לאחותי. אני אוהבת אותך.
ננסה לשמור על קשר תמסרי לכולם שאני אתגעגע."

הלכתי אחרי אמא שלי. היא דברה עם מחליף צורה אחד, הוא הביא לה
חשבון שאנחנו צריכים לשלם, על כך שאנחנו עוזבים.
עלינו ביחד עם אחי לארוז. הוא שאל איפה אבא, ואמא אמרה שהוא
ישן.
חיפשתי אותו בכל מקום וראיתי שהוא התעורר ושהוא במקלחת מתכונן
לנסיעה. נכנסתי לחדר שלי... ארזתי תיק קטן עם הבגדים והדיסקים
האהובים עליי. לקחתי ספריי שחור וכתבתי על הקיר הירוק שלי :
"תמותו בעליי חיים"

הלכתי לחדר הסמוך ושמתי את הגיטרה שלי בקייס.

הלכתי לסלון, הבאתי לאבא שלי ,שכבר היה מוכן , את התיק שלי
ואמרתי לו: " אני הולכת. אני אפגוש אותך שם." הוא קרץ לי
והביא לי בוטנים לדרך.

פתחתי את החלון והסתכלתי על השמיים. פתאום הם נראו לי כחולים
כל כך וראיתי עננים בשלל צורות יפות. כל כך ציפיתי לזה.

הפכתי לברבור החום שהוא אני, לקחתי את הבוטנים ואת הגיטרה שלי
פרשתי כנפיים, ועפתי אל עבר השמיים הכחולים.