מיד הבנתי שהמכבסה הזו היא לא כמו כל השאר. בשלט היה כתוב
"צילה הכובסת". השם לא נשמע מאיים, גם לא מבטיח. רגיל.
נכנסתי.
צילה הייתה אישה לא צעירה, שמנמנה ובעלת סנטרים רבים, רבים
מאוד.
היא לא באמת הייתה כובסת, בשביל זה היו מכונות הכביסה החדישות,
תפקידה היה לקחת את שקי הכביסה מידי הלקוחות, להכניס את הפרטים
למחשב ולהניח את הכביסה המלוכלכת על השולחן. מהשולחן, מינו,
בעלה, העביר את הכביסה למכונה, לשטיפה פלוס סחיטה.
צילה שמה את הכביסה המלוכלכת של משה הירקן ודני, השותף שלו, על
השולחן, וזה גרם להם להבין הרבה על השותפות שלהם ואיך לשפר
אותה. ובינתיים, העביר מינו את הכבסים למכונה.
באותו האופן היא גם גרמה לגדי ולאשתו להתפייס, כאשר אמרה להם
בדיוק מה הבעיה של כל אחד עם השני ואיך לפתור זאת.
היא פתרה גם לי הרבה בעיות ולכן, ביום בו רבתי עם דניאלה היה
זה אך טבעי שאבוא אתה ועם השק המלא שלנו אל צילה, שתוציא את
הכביסה המלוכלכת שלנו, תשים אותה על שולחנה ותסב את תשומת
ליבנו לפרטים הקטנים.
כשהגענו, את מקומו של השלט "צילה הכובסת" תפס השלט "ניסים
ובניו בע"מ". על הדלת היה תלוי פתק קטן "סגור לרגל גרושין, על
החתום צילה ומינו".