כשעיניך מול עיני,
אני חזקה.
אני מאושרת.
אני שוכחת כמה שהאהבה יכולה להיות כואבת.

ובלעדיך,
פתאום אני יותר מידי לבד.
הקירות סוגרים עלי,
על פרח מבודד.

ענן אפל בשמי התכלת לא נותן מנוח.
עולם מחשיך- ולי אין כוח.
למה אני פה בכלל?!
שאלת השאלות ממנה לא אוכל לברוח...

אני יוצאת לבד
נשאבת אל תוך שביל ללא מוצא.
אני במסע ללא תשובות עכשיו,
אני את גשר הילדות חוצה.

ובינתיים, בגן עדן- פחד בדלתי דופק.
וחוסר ביטחון, בינתיים, הטיל כבר מקום לספק.
היסוסים מטרידים הסתננו בערמה
דרך חומה חזקה כמוני,
חומה שמורה ועצומה:

אתה חושב עלי כמו שאני עליך?
אוהב אותי כמו שאני אותך?
מה זאת אהבה בכלל?
אולי ההגדרה שלי שונה לגמרי משלך?

אני חזקה!
רק מסוחררת.
יותר מידי שאלות בראש קטן מידי,
עד שלפעמים אני שוכחת להיות מאושרת