מרגש קר וחד פלח את ליבי
זה היה צחוק פעמוניות
פי נפער בתדהמה
שוב נשמע הצחוק ואז דממה

תווי הפנים משתנים ברגע חולף ומהיר
רצינות וקודרות כבר לא מתאימים ליום בהיר
ראשי שפוף הצחוק נמוג
הסוהר עומד ואוחז במפתח הצחוק שעוד רגע יפוג
בתום עבודתו נועל חזק שלא יפרוץ לו גיחוך מן האבק

טוב לי לבד בתוך אוויר חופשי וישן
טוב לי להצטלק במעמקי הכאב הנושן
מנידה את ראשי בפסקנות
הראש מטלטל...


האם  זו השברות או תקומה?
לא אתחלף בסערת רוחות כך אני רקומה

למה הרישרוש והלחש מביאים אצלי לעיוות
למה אני חוששת מהצלילה אל המודעות
מחפשת אחרי דבר שלא בטוח ארצה למצוא
אולי תהיה הבחירה ואם ארצה הוא יבוא!
מרחפת לי  במקום לא נודע
נוגעת במיסתרים ולוחצת על הכאב באותה נקודה

ידעתי שהוא יבוא הלגלוג המוכר
לא יחריג , מי יודע אולי אותו לגלוג יחזור מחר

נפלח ליבי ולא יחזור לקדמותו
אולי אוכל להמשיך ואת דרכי למצוא!