18/10/2002

"היא הייתה שם איתי כשהייתי עם עצמי"
רק מבט דרוש כדי להבין מה שקרה שם,
לא מבט עיניים, אלא מבט אל תוך מסתרי ליבו של האדם.
תקשיבו לקולי כשאספר על רגע כל כך חזק,
רגע אחד שאסף בקירבו עוצמה היכולה לשתק את החזק בעולם.
היינו שם רק שנינו, היא, אני, והים.
שעת בין ערביים, שעה כל כך יפה ביממה,
שעה שבה מופיעים הצבעים היפים בעולם,
המופיעים בתוך עינייה של היפה בעולם.
אנחנו שם, אבל ממש שם.
היינו שם רק שנינו, היא, אני, והים.
מנסה להסתתר מאחורי חזותי החזקה,
אך משהו בה, משהו במראה שלה, ממש ברגע,
באותו רגע כל כך חזק, שבר בי משהו מבפנים.
מה זה היה? המראה שלה? השתיקה שלה?
את נגעת בי, ממש נגעת בי.
לא נגעת בי מעולם,
אך משהו בך, משהו משלך, נגע בי כל כך
כמו שאף אחת לא נגעה בי מעולם.
היינו שם, רק שנינו, את, אני, והים.
זה קרה לי כמו לא קרה לי מעולם,
היכולת שלי, שרק בזכותך היא נוצרה,
ליצור עבורי הרגשה רגעית של האמת הטהורה.
האמת שהייתה בתוכי, בתוך המעמקים של מסתרי ליבי,
יצאה רק לרגע לאוויר העולם, אל חלל הרכב שבו היינו.
השקט שהיה שם, כל כך הרעיש את אוזני.
קוויתי ששפתי יפסיקו לנוע מלומר את האמת הכל כך טהורה שבתוכי,
רק בתנאי אחד,
שמה שיפסיק את שפתיי הוא רק המגע של שפתייך.
אך מסתבר שלאמת הטהורה הזאת הייתה אמת משל עצמה.
וכך נגזר על גורלי, על גורלך, על גורלנו,
לחיות אמת שונה.
באיזו שהיא רמה, את תמיד תהי שם איתי, בתוך מסתרי ליבי.
היינו שם רק שנינו, את, אני, ורגע אחד קטן אך משמעותי,
שהיה מבחינתי, הדבר האמיתי.

בן