שני נרות ואיש אחד...

יניב
שלי סינג הגיע לגיל 15, הוא החל בעלייה לרגל אל מקדש ההר,
הנמצא על פסגת ההר הצפוני בקצה העמק.
ההליכה ארכה ימים, ולי סינג הגיע תשוש אל פתח המנזר.
אחרי שאכל, שתה, ונח קצת, הגיע לי סינג אל האולם הגדול, במרכז
המקדש, שם הוריד נעליו בפעם הראשונה מאז יצא למסע. כפות רגליו
היו חבולות ושרוטות והיה ניכר בהם המסע הארוך. לאחר כמה ימים
של תפילות, ניגש אב המקדש ללי סינג, נתן בידיו שני נרות.
האחד, לבן, יצוק בתוך כד חרס, ומעוטר בציור של דרקון. השני, נר
אדום, בגודל של כוס, חלק לחלוטין.
נתן אב המקדש בידיו של לי סינג את הנרות, וציווה עליו לשבת
יומיים מול שני הנרות, עד שיגמרו, למעט הפסקת האוכל, וזמן
השינה.
לקח לי סינג את שני הנרות, עלה לחדרו, התיישב מול הקיר הלבן,
תחילה הדליק את הנר הלבן, ואחר כך את האדום.
שני הלהבות היו זהות, וריח הנרות התערבב באויר החדר, לי סינג
בהה בצלליות על הקיר, עשה קצת צורות של חיות על הקיר (אחרי הכל
עוד ילד...) ולאט לאט, התחיל לחוש את תנועת הלהבות דרך זרימת
הדם שלו.
לי סינג נבהל, קם, הביט בלהבות הנרות מלמעלה.
שתיהן היו שקטות וחלשות, כמו ילד שתפסו אותו בעת מעשה שובבות,
ומסתגר בתוך עצמו.
לי סינג התיישב , הביט בלהבות כמי שפוחד מהם, ואט אט, נרגע
ביחד עם הלהבות.
מבטו של לי סינג התמקד עתה בלהבת הנר הלבן.
היא החלה בוערת ממש, והלהבה גדלה עד כגובה הנר עצמו.
הלהבה החלה זזה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, כמי שמגן על נפשו
מפני אויב מחומש יותר ממנו.
לי סינג החל להרגיש את דמו זורם בקצב מהיר, את ליבו דופק
בחוזקה, ואיך כל הימים הרעים של חייו עוברים לנגד עיניו.
כל המחשבות הרעות, המפחידות, הכואבות, הפוגעות, עלו בראשו בקצב
מהיר.
לי סינג רעד במקום יושבו, והחל דומע. דמעות של כאב וצער.
לי סינג עצם את עיניו, ובכה ממש כילד.
לאחר שעה, לי פתח את עיניו, וראה כי הנר הלבן, נמס כולו. הלהבה
היתה כל כך חזקה, עד שהמיסה את כל הנר. לי סינג קם לשטוף את
פניו, וראה כי התבגר לפחות בשנה. מבטו היה גברי יותר, וזיפים
של זקן קטן עיטרו את פניו. חיוך נבוך התרחב על פניו, לי הרגיש
כי עתה הוא גבר, אחד מכולם. לי ניפח את חזו ואמר לעצמו, "מעתה
למילה שלי יש משמעות...".
בדרכו אל חדר האוכל חשב לעצמו לי סינג " איך זה שהמאסטר אמר לי
לשבת יומיים, והנה אחרי חצי יום נר אחד כבר נמס?"
לי חישב מהר כמה ייקח לו לסיים את התרגיל הזה, "בטח עד סוף
היום אני משוחרר..."

בן
לי סינג נכנס אל חדר האוכל שהיה צמוד לחדרו, הוא לקח את מנתו
והתיישב בשולחן שהיה הקרוב ביותר אל הקיר.
לגם מכוס המשקה מעט מים מתוקים, אכל מעט מהאוכל שהוגש לו מבעוד
מועד, ולאחר כמה דקות כאשר החליט כי מיצא את עניין הארוחה, הוא
קם ממקומו ושם פעמיו לכיוון חדרו.

לי סינג היה עייף מאוד והתכוון ללכת קצת לישון, אך עם זאת
החוויה שעבר עם הנר לא נתנה מרגוע למחשבותיו.
לי סינג נכנס אל חדרו, סגר אחריו את דלת העץ הכבדה, ולאחר שסגר
את הדלת הוא הסתובב לכיוון פינת החדר שבה היו הנרות קודם לכן.
לפתע לי סינג נדהם לראות את מה שמתרחש לנגד עיניו.
אותו נר לבן שנמס בחדר קודם לכן בער שוב, אך לי סינג שם לב
לדבר מאוד מעניין שהפליא אותו מאוד בבערתו של הנר. ככל שהלהבה
הייתה גדולה יותר כך הנר במקום שימס הלך וגדל, הלך והתעצם. הוא
הסתכל טיפה ימינה יותר, לכיוון מקומו של הנר השני, האדום, וכך
גם היה עם הנר הזה. לי סינג לא ידע מה לעשות, הוא לא הוציא
מילה מפיו, הוא רק עמד שם דקה ארוכה והתפעל לנוכח המראה הכל כך
לא שיגרתי הזה שנגלה לנגד עיניו.

לאחר דקה ארוכה הוא התיישב אל מול הנרות שבערו לפניו, הסתכל
עליהם, ולא הוציא מילה.

לפתע הוא ראה שוב מחזה מדהים, הוא שם לב שהנרות הולכים וגדלים,
אך עם זאת הם נוטפים, והשעווה שנוטפת מהם על ריצפת החדר אט אט
הולכת ומתגבשת ונהפכת לעוד נר, ועוד נר, ועוד נר,
לאחר כמה דקות שהוא יושב שם ולא מוציא מילה, הוא מסתכל סביב,
ורואה פתאום שכל החדר מלא בנרות דולקים, הגדלים מעצמם, ומקיפים
את כל גופו.

משהו בחוויה הזאת היה אמור להיות מאוד מפחיד כי בסך הכל מדובר
פה במשהו מאוד יוצא דופן, אך לא כך הייתה הרגשתו של לי.

לי סינג שם לב שככל שהולכת וגדלה כמות הנרות בחדר, כך הרגשתו
והתרגשותו הולכת ומתעצמת, הולכת וגדלה, ויחד עם זאת הרגשה של
כוח עילאי שנאסף אל תוך גופו.
לי סינג ישב שם והוא שם לב לפתע לעוד תופעה מאוד מעניינת.
הוא שם לב שכעת הוא ממש יכול לשלוט בנרות, והכל רק במחשבותיו.
כאשר הוא רצה שהלהבה תגדל כך הוא חשב ושניה לאחר מכן הלהבה בכל
הנרות גדלה, וכאשר הוא רצה שהנר יגדל כך חשב וכך גם זה קרה.

מעולם לי סינג לא חש תחושת עליונות אדירה שכזאת, ויכולת השליטה
בחויה שבה הוא היה נתנה לו תחושה מאוד חזקה עד כדי כך שהוא
הרגיש זרמי חשמל שעוברים מכפות רגליו ועד קצה השערה האחרונה
שעל ראשו.

כעבור שעות ארוכות שלי סינג שהה בחדר הוא החליט שעליו להפסיק
את מה שקורה כאן כי הוא כבר היה באמת מאוד עייף, וכך הוא עשה.
שוב לי סינג בחן את יכולת השליטה שלו בנרות וחשב לעצמו בחוזקה,
"עכשיו כל הנרות צרכים להכבות כי אני רוצה ללכת לישון", וכעבור
שניות אחדות כל הנרות כבו ונעלמו מין החדר כמו לא היו שם
מעולם.

לי סינג פנה לכיוון החדר הסמוך, שם נמצאת מיטתו, הוא נכנס
למיטתו עם המון מחשבות בראש על מה שעבר עליו, וכעבור דקות
ארוכות לאחר יום ארוך הוא נרדם.



דפיקה בדלת.........

לי סינג קפץ ממיטתו בבהלה למשמע הדפיקות, אך לפתע הוא שם לב
שהוא כלל לא מכיר את המקום שבו הוא נמצא.
הוא מסתכל סביב ולא רואה את החדר שהיו בו קודם הנרות, הוא יצא
את החדר ולא ראה את חדר האוכל שרק אתמול הוא סעד שם את סעודת
הערב.

הוא מסתכל סביב ופתאום זכרונו אט אט חוזר אליו.
המקום שבו הוא היה כעת היה לא אחר מאשר ביתו שהוא יצא ממנו
למסע המפרך שהוא עשה עד המנזר אשר נמצא על פסגת ההר הצפוני
בקצה העמק לפני ימים מספר.

הוא מסתכל סביבו וחש הרגשת בילבול, לפתע הוא הסתכל על רגליו
וראה כי לא היה עליהן כל זכר לפצעים ולשריטות שהיו שם קודם,
ואז הוא הבין שהכל היה בעצם רק חלום....

הוא לא הבין מה קורה כאן, שוב דפיקות בדלת, הדפיקות החזקות
מכיוון הדלת השיבו אותו מעט אל עולם המציאות, הוא היסס האם
לגשת או לא, אך לבסוף החליט לגשת ולפתוח את הדלת.

על מפתן הדלת עמד אדם זקן שלי סינג לא ראה לפני כן מימיו.
הם עמדו שם שניהם מסתכלים אחד על השני ודקה ארוכה הם לא הוציאו
מילה. היה משהו מאוד תמוהה ומסקרן גם יחד במראה הלא שגרתי של
אותו זקן. לאחר אותה דקה פנה אליו לי סינג ושאל אותו, "במה
אוכל לעזור לך אדוני ?", "זהו, זה העניין" אמר הזקן, "זה אני
שבאתי לעזור לך", לי סינג כבר לא היה מופתע משום דבר אחרי
החלום שחלם והחוויה שהוא עבר.
לי סינג פנה אל הזקן ושאל "כן אז במה בדיוק אתה חושב שתוכל
לעזור לי, ולמה דווקא אני ?", הזקן שלף מתוך שק שנסע על גבו
שני נרות, האחד לבן, יצוק בתוך כד חרס, ומעוטר בציור של דרקון.
השני, נר אדום, בגודל של כוס, חלק לחלוטין.
הזקן רצה לפתוח את פיו ולהסביר מה פשר הנרות ומה צריך לעשות
איתם אך לי סינג אמר לו, "עצור! אין צורך שתוסיף מילה, נראה לי
שאני כבר יודע בעצמי מה בדיוק צריך לעשות, רק תאמר לי כמה אני
חייב, ולך אל דרכך". הזקן הסתכל אל תוך עיניו של לי סינג ואמר
לו. "אינך חייב לי דבר, כי אני את שלי מנרות אלה כבר קיבלתי
ועכשיו הם צרכים להיות שלך".

לי סינג סגר את דלת ביתו ושני נרות היו בידיו.
הוא שם פעמיו לכיוון חדר השינה לכיוון מיטתו כדי שיוכל להמשיך
לנוח אחרי החלום המתיש שחלם, הוא כמעט הגיע למיטה, אך משהו
בזוית של עינו השמאלית הפריע לו ונראה על הרצפה ליד המיטה.
לי סינג התקרב, השפיל מבטו לעבר הדבר, ולא תאמינו מה הוא ראה,
זה היה לא אחר מאשר חלב הנר הלבן......






הערה/הארה

משל הנרות שהופיעו בחלומו של לי סינג בסיפור, היו לא אחר מאשר
הלהבות הקטנות המאירות אצל כל אחד מאיתנו, רק כאשר באמת נגיע
לרמה כזאת של שליטה עצמית, רוחנית, ופיזית בלהבות אשר נמצאות
בתוכינו, נגיע בסופו של דבר לשליטה מלאה בהארה הפנימית שלנו,
נתחבר לעולמות הבלתי נראים של ההארות, ההבנות, השלווה והשקט
הנפשי אשר מצויים בתוכינו.




הערה נוספת- סיפור זה הוא תרגיל מעניין של חברי יניב כהן.
יניב שלח את תחילתו של הסיפור הזה לשלושה אנשים וביקש מכל אחד
מאיתנו לכתוב סוף לסיפור. וזה מה שיצא מכתיבה משותפת של יניב
ושלי (בן) מהסיפור הזה שמוצג כרגע לפניכם.
אז תקראו תהינו וקחו סיפור זה כחומר למחשבה לצורת חיינו.


שלכם בברכת סוף שבוע רגוע