שוב הוא מכה בי בלי לרחם.
לא פעם ראשונה שהוא מתמודד מולי, ולא פעם ראשונה שהוא מכניס לי
מכות כאלה. כבר כמה סיבובים עברו ולא הכנסתי לו אפילו מכה
משמעותית אחת.
אני לא יודע מה מניע אותו כל פעם להתייצב מולי, כי ממילא אני
כל פעם נשאר עומד, והוא לא מנצח. אני באמת לא יודע, אבל אולי
זה בגלל שכל פעם שנגמר סיבוב, ואני הולך לפינה, אני בוכה.
אני יודע שזאת לא ההתנהגות שמצפים ממני, אבל מה לעשות, כשכואב
לי, אני בוכה, גם אני בנאדם, זה אומר שאני לא נלחם טוב?
ושוב נגמר סיבוב, ואני הולך לפינה בוכה, ומתחיל סיבוב חדש, והא
מתחיל שוב להכות בי, אבל משום מה, פתאום אני מצליח להתחמק, אני
מצליח לברוח, ואני בורח, ובורח, ופתאום אני רואה פרצה, ומכניס
לו איזה וו שמאלי בהפוכה, והוא נופל.
אני ניצחתי עכשיו, אני בודד בצמרת, אין יותר אתגרים, אני לבד
למעלה.
והקהל עוד רגע ישטוף אותי ויישא אותי על הכתפיים. רק עוד רגע.
אני עוצם עיניים ומחכה. כל רגע זה אמור לבוא. אבל זה לא בא.
ואני פותח את העיניים ואין שום דבר. אין יותר שום דבר. כולם
הלכו. נשארתי לבד. |