|
אמי המעילה אותי
בחליפת השבת של אבי.
אפשר שקיוותה שאהיה חליפתו
ואפשר שרצתה לרכוס כפתורי געגוע
על חזי.
לא הייתי כפרתו
והוא לא שלי.
את כפתורי זכרונם פיזרתי
בסביבתי.
אפשר שיגנו עלי
מהורי. |
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.