למצב של פתח המלחמה בו אנו נמצאים היום יש הרבה תגובות ודעות
אך הן נחלקות ל3 עיקריות:
ללכת , לשבת , ללחום.
ללכת: אנשים האומרים שאין להם מה לעשות המלחמה הזאתי הם לא
בצבא לא במד"א ואפילו לא בזק"א.
הם חושבים שלשבת פה כמו צאן לטבח בזמן שזורקים עלינו טילים זה
מטופש כי אין להם מה לעשות פה. אין להם מה להרוויח והרבה
להפסיד.
לשבת: אם כי אני נמצא בדעה זאת וחלק גדול מהעם גם כן אני
מספק שמאותם סיבות, אנשי דעה זו מתחלקים לשניים: אנשים שלא
מסוגלים לנקוט איזו שהיא דעה אמיתי ולעשות מעשה ורואים בלשבת
המשך של הסטטוס קוו, ואנשים כמוני שמאמינים שאין פה נייטראלי
כי במלחמה שבה המטרה היא לא לגרש אלא להשמיד גם הנייטרלי הוא
צד.
ללחום: מאמינים שצריך להלחם על אדמותיך כי אם תלך ותברח
נחזור למצב של לפני מלחמת העולם השניה ונהיה נע ונד בין העמים
ונהיה כמו צאן לטבח(מוכר למישהו?).


היום (26.12.02)התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה על כוונת
המורים לברוח ממרכז הארץ במקרה של מתקפת טילים.
אותם מורים. אותם מורים המרצים לנו ולילדינו כבר שנים רבות,
אותם מורים המביעים פליאה על חוסר הידע שלנו, על שאיננו יודעים
מיהו יאנוש קורצ'אק, אותם מורים בורחים.
אותם מורים אשר היללו לשמו וקראו לבתי ספרם על שמו, אותו פטרון
של חינוך אותו אל בדמות מחנך ומורה למופת, דוגמה,הקרבה ואהבה
אשר הלך עם יתומיו המאומצים למשרפות
הם משתמשים בשמו להעלאת משכורות
אבל מפחדים לשים מסיכות.

ובעשן השרפות
הם יחזרו עם המזוודות.
יחזרו מלימסול עם סלסלת פירות
ועוד יעזו להביע דעות.
על איך צריך לנהוג פה
ואיך צריך לנהוג שם.
ואם זה היה תלוי בהם
לא היה נשפך פה כולכך הרבה דם.
(שלנו)

הבעיה האמיתית היא לא עם הצורך לברוח כול אחד זכאי לדעה משלו
(שאלה לפעם אחרת: האם כול אדם חייב לדעה משלו)

לגור במדינה זה כמו נישואים. זה לא לתמיד אבל זה ניבזי לעזוב
רעיה חולה למען אחרת רעננה וצעירה


הבורח מה הוא אומר:
מה לכם המלחמה הזאת - לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן השאר
וכפר בעיקר.

הלוחם מה הוא אומר:
מה החוקים והמשפטים אשר ציוותנו ממשלתנו לאכוף ואף אתה אמור לו
את חוקי המלחמה:
אל תלך הבורח או שתלך כצאן לטבח

ואני מה אני אומר?

אני אשב פה, כי אני רוצה לשבת פה. ואני אשב פה כי זה ביתי.
וכאן משפחתי וכאן חבריי.
ואני לא אלחם, כי הרג הוא דבר נורא ואם ירצה מישהו לגור על ידי
כול מה שיציק לי זה כמה הוא מרעיש בין 14:00 - 16:00 ואם מישהו
ירצה לגרש אותי מכאן הוא יצטרך להרוג אותי כשאני יושב על הספה
ומציע לו קפה וסיגריה

הבעיה בסוף היא לא עם הדעות. יכול להיות ואף סביר שאני טועה.
אך בדבר אחד אני צודק ומזה אני מפחד.
אני מפחד שאותם בורחים יגידו לנו ולילדנו איך לנהל מלחמה
ואני עוד יותר פוחד
כי בסוף גם אותם לוחמים ינסו לעשות לנו שלום.

כי לאחר שבחרת דעה תעמוד בה ואל תשנה אותה מטעמי נוחות או פחד
או הימור על פי סקרים.