אני יושבת מולך, מנסה לנחש מה מסתתר בעיניך, המביטות בי חסרות
מנוחה.
אתה שותק.
אני שולחת אליך יד מלטפת, מנסה לעבור את המרחק האינסופי המפריד
בין ליבי ללבך.
אתה אוחז בי ומושך אותי אליך. שפתותינו נפגשות בלהט, רכות
וחמימות; ידינו נשלחות לכל עבר, מחפשות את נקודות התשוקה;
גופינו נצמדים בעוצמה, כמו ביקשו להתאחד...
המרחק נמוג.
הבדידות נעלמה.
אין איש בעולם מלבדנו.
פעם, כשהיו נגמרות המילים, היה נהוג לשתוק.
היום, היום פשוט מזדיינים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.