מושיק שם כיפה שחורה, מנשק את המזוזה, ויוצא לבלות עם חברים.
חצי ערס כזה אבל עם נשמה טובה שעוזר לאנשים, קשה מבחוץ אבל רך
מבפנים, זה התחיל אצלו עוד מהתנועה כשהוא היה בצופים, כי כל
החברים שלו הלכו לשומר הצעיר, אז הוא הצטרף לבית"ר, שהייתה
בחירה טבעית בשבילו, כי סבא שלו היה בפלמ"ח והשביע אותו להצביע
רק מפא"י, כי הם אלה שבאמת בנו את המדינה, ובלי החזון של ארץ
ישראל השלמה, אז איפה היינו היום, אסור לוותר על אף שעל. אצל
מושיק בקיבוץ, כולם עלו מעיראק, ומדברים עביסל'עה יידיש, במבטא
ארגנטינאי. החברה של מושיק כבר התגייסו, ולפני זה הורידו
פרופיל כדי שלא לשרת אז הוא כבר מיד ידע לומר לקצין מיון, או
נהג בוס או כלא, כי בשבילו הכי קרבי והוא רוצה לנ"מ, אז הוא
התגייס לגולני, ועשה פעולות סודיות מעבר לקוי בסיירת מטכ"ל, רק
כדי להיות ג'ובניק בתובלה ולצאת כל יום הביתה מהקריה, להיפגש
עם כל החברה הצפונים שלו למסיבות אסיד, בבתים של עשירים
בהרצליה פיתוח ולאכול סושי כל היום ולשמוע עופר לוי בפול
ווליום עם נאון אולטרה סגול באוטו שאין לו. ככה זה כשאתה גדל
בעיירת פיתוח בשדרות, אין הרבה מה לעשות, אבא מובטל, ואימא
זכתה בלוטו. אבל אל תראו אותם ככה, אלה היו חברה עם ערכים, היו
יושבים מסביב למדורה בטיולים שנתיים של חוגי סיירות ושרים שירי
ארץ ישראל, בצורה קצת מצחיקה כי המבטא האתיופי שלהם עדיין לא
נעלם, ספרדים אסלים ס"ט, שמדברים בח' וע'. מושיק נזכר איך
ההורים שלו סיפרו שבמבצע שלמה הביאו אותם מתימן, בדרום צרפת,
על מרבד הקסמים, וחיטאו אותם בדי.די.טי. כי פה בארץ לא ידעו
שהם מלודג' ומקראקוב ושהם נהרגו בשואה, ורק בקושי הגיעו לארץ
עם ראשוני הבי"לויים והתיישבו מחוץ לחומות באחוזת בית. על זה
החברה היו מדברים בזמן שהלכו לתפילה בקבר יוסף מבית ג'וברין,
ומושיק היה חובש את הכיפה שאילנה סרגה במיוחד בשבילו, כדי
שתהיה לו כשהוא הולך עם כל השמאלנים להפגנות של שלום עכשיו
בכיכר מלכי רבין, כי אסור לפנות התנחלויות, ומוות לערבים,
אפילו שדווקא שכמה מחבריו הטובים ביותר הם יהודים בכלל, ואפילו
שהוא גר בטירה, הוא התנדב לעשות שרות לאומי כי לצה"ל לא גייסו
אותו, הרי בכל זאת מושיק רואה עצמו כישראלי לכל דבר והוא חלק
בלתי נפרד מהעם הפלשתינאי, כמו שאמר הרב בבית הכנסת "הלכה רחל"
אליו היה הולך כל ערב במאה שערים מאז שהחליט לעזוב את הנצרות
ולהתגייר ולעלות מהארץ כי באמריקה הרבה יותר טוב. אז להיות
נפולות נמושות, מלח הארץ, וכמה שקשה אז לא לעזוב כי אין לנו
ארץ אחרת, הוא החליט לחזור מאמסטרדם אחרי שגר שם עשרים שנה, מה
אתם רוצים, אחרי חודש הבן אדם משתגע מרק לשבת כל היום בקופי
שופס. זה הכל כנראה התחיל בתיכון שם הוא היה תלמיד מצטיין, מין
חנון כזה שרק לומד כל הזמן ויושב עם החברה על הברזלים בחוץ
ומפצח גרעינים ומפריע למורים, כל מה שיש לו בראש זה בחורות, אז
זרקו אותו מבית הספר לנוער עבריין והוא נכנס ישר לאוניברסיטה
העברית במכללת יפו תל-אביב ללמוד מנהל מחשבים כי הוא אף פעם לא
ראה עורך דין מובטל. ככה זה כשאתה בהייטק, עובדים קשה מסביב
לשעון, וחוזרים מלוכלכים הביתה אחרי עבודה קשה, אבל לפחות
סוגרים בשלוש, וחותמים בלשכה, כי אין לחם עבודה לבן-אדם שהוא
נכה צה"ל ומסרב לשרת בשטחים, כי שישים יום מילואים בשנה זה קשה
למג"ד בשריון שרק עכשיו השתחרר וחזר מטיול גדול בהודו, וירד
אפילו עד ארץ האש, כי אפריקה זה סוף הדרך, אח שלי, שם הוא וכל
החברה שלו מקורס טייס אימנו לוחמים של המחתרת הקולומביאנית
בקונגו וחזרו לארץ רק כדי לגלות שאין להם לאן לחזור. ככה זה
בארץ ומושיק רק מנסה, כמו כולנו, לשמור על שפיות ולרענן ערכות
מגן. סיפור אמיתי, בחיי.

כנען 27.12.2002