אני חולם עלייך עכשיו.
באור שמש אפלולי של חודש מרץ, כשהאביב כבר הודיע רשמית על
בואו, אך החורף עוד מתכנן לנו נשיקת פרידה קפואה, שוכבת על
תלולית בשדה חמניות ומחייכת. שיערך גולש מעל כתפייך בצורה
פרועה, מבולגנת שכזאת, אך זה יוצר את כל היופי.
מכוניות חולפות ביעף בכביש הסמוך, מאיטות את מהירותן לרגע על
מנת לחזות במעט יותר מן המחזה המרהיב הזה. האור שגופך מפיץ
משפיע לטובה על נהגים ונוסעים, ולפתע הכביש נהיה רגוע יותר.
שקט יותר. ציפור קטנה מתעופפת לה אל עבר כתפך, ומתמקמת בנוחות.
עוד לא ראיתי מישהו אחר המסוגל לשבת בשקט באמצע שדה ולחייך אל
ציפור קטנה שהתיישבה על כתפו. עדר סוסים מלחך עשב במרחק מה.
לפתע מרים הסוס המנהיג את ראשו ומרחרח באוויר. אוזניו החומות
נעות מצד אל צד במהירות, ולבסוף נראה כי הוא החליט בדעתו, מרים
את רגליו הקדמיות אל על, וצוהל צהלת אזהרה, להודיע לבני משפחתו
שהוא חש באיום מתקרב. לא איום קטלני, אך מספיק מאיים בשביל
להתרחק מהמקום. כל חמשת הסוסים מפנים את ראשיהם אלייך וצוהלים
לך את פרידתם בשקט. בדרך נסתרת כל שהיא נדמה כי את מברכת אותם
בדרך צלחה. לפתע משנה תנוחה. השלווה הפנימית שהאירה את גופך
משתנה בתחושת קור מסוימת. את נעשית אדישה וכעוסה, שולחת בי
גלים של כאב שמפחידים את תודעתי הרגישה. ענן אבק נראה במורד
הכביש. לאט לאט נראית גם המכונית. היא נעצרת לידך, ובחור
בגופייה מלוכלכת שחושפת שרירים עבים יורד מהדלת השמאלית.
סיגריה תחובה בזוית פיו, והוא מסנן אלייך: "בואי. נו יאללה,
אין לי זמן לשטויות הרוחניות שלך."
אני לא מבין למה את שותקת ומקבלת את הכל בהבנה. רואה אותך
פותחת את הדלת ועולה אל המכונית, סובלת בשקט. גופך מעביר אליי
בתת מודע מסרים של חוסר הסכמה, של כאב, של אכזבה, של ריקנות,
של ויתור. ואילו את מתנהגת כרגיל. ואני לא מבין אין ויתרת
לעצמך ככה. איך התפשרת.

מתעורר בהרגשה רעה. מנסה לחזור לישון, להכריח את עצמי להירדם
שוב, לחלום עלייך שנית. לחלום עליי מציל אותך ממנו. לחלום
עלינו ביחד, מאושרים, לא מתפשרים.
מאז ומעולם סבלתי מקשיי שינה