כשהשמיים בוכים,
הם בוכים עלייך.
הם בוכים שאת לא כאן.

ואז הורדתי את מבטי מן השמיים אל הארץ,
מביט אל האופק,
מקווה לראות בתחנה הבאה שלי פנים מוכרות,
אבל אני רק רואה פנים זרות.
פנים מנוכרות.
ואני ממשיך הלאה.

ואני שוב מסתכל למעלה, לשמיים,
ורואה אותם בוכים,
וכשהשמיים בוכים,
הם בוכים עלייך,
הם בוכים שאת לא כאן.

ושוב הורדתי את מבטי מן השמיים אל ארץ,
מביט אל האופק,
ולא רואה איש.
רואה אדמה, רואה עשב,
רואה עץ ברוש, ורואה ציפור שיר,
איך אין איש.
ואני ממשיך הלאה.

ואני שוב מסתכל למעלה, לשמיים,
ורואה אותם בוכים,
וכשהשמיים בוכים,
הם בוכים עלייך,
הם בוכים שאת לא כאן.

ולפני שהורדתי שוב את מבטי אל ארץ,
המשכתי להביט קצת בשמיים.
אותם שמיים שאליי זולגות דמעותיהם,
דמעות של יגון,
דמעות מכאבים,
ואני מצטער,
והשמיים מצטערים,
שאת לא כאן.

והורדתי מבטי מן השמיים אל הארץ,
והבטתי לאופק.